עיתונאי המגזר חושפים בפני טוקר את אחורי הקלעים של התעשייה

ויהי היום, ומנחם טוקר החליט שעיתונאי הפרינט החרדים מצטנעים בקרן זווית, וזימן ארבעה מהם לשיח מרתק, מלא פרגונים, עקיצות חביבות, ושלל תובנות שיש רק לעיתונאים.

ראשון היה הרב החסיד אברהם דב גרינבוים עורך שבועון 'בקהילה'. לשאלה אלו דמויות הוא ראיין והן חקוקות על לוח ליבו השיב שיש דמות רבנית ויש דמות להבדיל שלא מעולמה של תורה.

הדמות הרבנית הוא האדמו"ר מסאטמר שליט"א היה זה בעת ששהה בארץ. "הפגשנו אותו עם ישיש בשם ר' הולנדר" משיח גרינבוים "שהיה ההוייז בוחער אצל אביו הרה"ק מסאטמר זצ"ל בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה. המפגש היה מרתק ומיוחד וכל רגע היה מרתק מחברו" לאחר מכן סיפר שהדמות השניה שזכורה לו היא דווקא הנשיא לשעבר שמעון פרס אותו ביקר פעמיים ומתעתד לבקרו שוב "הוא איש מעורר השראה וחזון" אומר גרינבוים בערגה.

תתפלאו לשמוע אבל לשאלה איזה עיתונים הוא קורא בשבת משיב גרינבוים שאינו קורא בשבת שום עיתון לבד מעלון של הרה"צ אלימלך בידרמן שליט"א אם כי הוא מוצא לו זמן מדי פעם כדי לקרוא את טורו של אבי בלום.

טוקר שאל אם הוא כתב משהו שהוא מביע חרטה עליו והלה התחמק באמרו "להתחרט זה טוב. אם אתה כותב משהו ואתה לא מתחרט כנראה שאתה לא כתבת משהו משמעותי".

לסיום התעניין טוקר מה הוא קורא בעיתון אותו הוא עורך והוא הפתיע לגמרי "אני לא קורא את הטור שלי", אמר, "אני אוהב את הטור של הרב גרוסמן אבל האמת שאת שאר החומר אני קורא עוד טרם זה יוצא מאחר ואני עורך".

שני ברשימת העיתונאים היה יעקב אמסלם מי שקוראי רשת 'קו עיתונות דתית' נהנים מכתבותיו והגיגיו. לשאלה מיהו העיתונאי שהוא הכי מעריך קבע אמסלם "יעקב ריבלין זה האיש עם הכי הרבה ניסיון בתקשורת החרדית".

בנוגע להישג עיתונאי בו הוא גאה הוא ציין שהכתבה אודות רשימת התורמים המלאה של מפלגת יחד היה ההישג המשמעותי שלו "וגם" הוא נזכר "כתבה שערכתי עם הגאון הרב ציון בוארון לרגל פרישתו והיה בה הרבה תוכן משמעותי נגנזה מסיבות מסויימות" אמר ולא יסף.

לסיום שאל טוקר האם הוא מתחרט על כתבה שערך ואמסלם השיב שיש כתבה עליה הוא מתחרט בהחלט וזו כתבה שעשה בזמן הבחירות לרבנות ירושלים כשהתמודד מי שגם נבחר הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א. "היום לא הייתי כותב את זה." חתם.

המרואיין הבא היה העיתונאי החרדי האמיץ ביותר הלא הוא כתב משפחה אהרן גרנות. השאלה הראשונה הייתה, איך לא, כמה דרכונים הוא החליף במרוצת השנים. גרנות ענה שהוא לא זוכר אם 4 או 5 דרכונים שהיו מלאים בחתימות מנסיעותיו הרבות. "יש מדינות" הוא נזכר "שהיו נותנות ויזות בעובי של קרטון ואז הדרכונים היו נגמרים עוד יותר מהר מהיום. כבר הרבה שנים שכמעט אין דבר כזה וברוב המדינות לא צריך ויזות. ברעיון אבל במדינות הכי לא מפותחות יש ויזות הכי מרשימות".

השאלה הבאה הייתה נשמעת כמו סטנד אפ אבל תתפלאו מתשובתו של העיתונאי הנודד. טוקר שאל את גרנות היכן עוד לא היה בעולם והוא ענה "יש יותר מקומות בהם לא ביקרתי מאשר אלו בהם הייתי. למשל באוסטרליה טרם ביקרתי" טוקר מן הסתם כבר חשב בראשו מהיכן הוא משיג כרטיס טיסה לגרנות. בנוסף חשף גרנות שאמנם במשך השנים נדד בין מדינות רבות אך למשל לארה"ב נכנס לראשונה רק לפני 6 שנים בערך.

לשאלתו של מנחם באיזה מקום מיוחד הוא ביקר גרנות סיפר שהמקומות אותם הוא זוכר כנסיעות מכוננות התרחשו לפני מספר שנים כאשר באביב הערבי היה בעיצומו והוא נסע לסקר מקרוב. "כשאתה מגיע לג'רבה, לתוניס אתה נפעם אתה מגלה עולם גדול ממך אתה מבין מאיפה מגיעה כל תרבות יהדות המזרח" אמר.

אמנם אהרן הוא עיתונאי עתור כתבות ממקומות שהסכנה קבעה בהן משכן קבע אך טוקר התעניין במקום המסוכן ביותר שביקר בו וגרנות ללא כל בלבול ענה שזה היה דווקא פה, בארץ. "היה זה כאשר ביקרתי בעזה כאורח של חמאס. אני זוכר שהייתי במפקדת החמאס בעזה וכשהלכתי להתפנות אמרתי לעצמי אם הנחשים היו יודעים מי אני וודאי שהיו הורגים אותי".

"העיתונאי שאני הכי מעריך ממערכת אחרת הוא יעקב ריבלין אותו אני אוהב לקרוא" אמר גרנות והוסיף "גם את אבי בלום אני נהנה לקרוא. האמת, לא יוצא לי לקרוא הרבה עיתונים. אני אוהב לקרוא גם את "יומנו של בן ישיבה ב'בקהילה'. אני הרבה פעמים כועס עליו אפילו מאד אבל הכתיבה שלו יפה".

לסיום טוקר שואל אם יש משהו שגרנות גאה בו "אני גאה שהבאתי את עיתונות השטח לעיתונות החרדית ושמח שזה התפתח".

אחרון ברשימת המרואיינים היה דווקא מראשוני העיתונאים החרדים, יצחק נחשוני שפתח ואמר "מנחם, אני לא מבין למה אתה מעלה אותי? הרי אתה יכול לענות במקומי על הכל. אנחנו מכירים כל כך הרבה שנים" ולשמע געגועיו של טוקר לעיתונים של נחשוני "יום השישי, ו"ערב שבת" שהיו ואינם ענה נחשוני "בשקט בשקט, גם אני מאד".

לשאלה על דמות מעניינת אותה ראיין ענה נחשוני "אני נגד ראיונות עם אדמו"רים אבל יש ראיון מיוחד וקצר שעשיתי עם הרב'ה מלובביץ'. היה זה בזמן שראש הממשלה דאז שמיר הלך לוועידת מדריד והרב'ה התנגד. זה היה ראיון שחרוט בי כל החיים בעיקר בגלל סיומו כששאלתי את הרבי בסוף הראיון "אז מה עושים? הוא הפתיע בתשובתו 'מה פירוש?' אמר 'לוקחים מזוודות, מתארגנים ונוסעים לבעש"ט' הייתי בהלם זה היה התכנון שלי בדיוק. אף אחד לא ידע שאני מתעתד לנסוע לשם".

וכשמראיינים עיתונאי כזה ותיק צריך לשמוע גם קצת דעה על מצב העיתונות של ימינו "אני חושב שבעיתונות היומית לא קוראים הרבה מעבר למודעות אירוסין ומודעות האבל אבל יש עניין של גאוות יחידה. וכל אחד משתייך לעיתון מסויים".

כשטוקר זרק את משפט הסיום "בכל מקום בו תזרוק מטבע תמצא נחשוני" ענה נחשוני "זה נכון. למרות שאשתי לא עוסקת בתקשורת…"

האזינו לתכנית המלאה: