"בקנאו את קנאתי בתוכם" (כה,יא)
כתב בספר מסילת ישרים (פרק יט) וזל: "הקנאה היא ענף מאהבת ה', שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו ית' נעשית וכבודו מתרבה וכו', וזה פשוט כי מי שאוהב את חברו אי אפשר לו לסבול שיראה שמכים את חברו או מחרפים אותו, ובוודאי שיצא לעזרתו, גם מי שאוהב את שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו ח"ו ושיעברו על מצוותיו", עכ"ל.
והנה, הגם שכבר ציוותה התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט, יז), דהיינו, שיהיה אכפת לו לאדם וידאג לכך שגם חבריו ישמרו את המצוות וילכו בדרכי ה' – מידת הקנאות היא יותר מכך ויש לה משמעות נוספת, שאם רואה שעוברים על רצונו יתברך, לא יוכל להתאפק ולהחריש ויתעורר בהתלהבות יתירה, ולבו אש להבה, וימחה בחוזקה ובתוקף גדול על חילול שמו יתברך, וישפוך כאש חמתו על אויבי ה', גם אם יהיה זה בצורה חריגה ולא בדרך מקובלת.
עוד באתר:
כמובן צריך לזה זהירות רבה, שהמחאה תהיה במקום הנכון, בזמן הנכון ובמידה הנכונה, שלא יצא מהקנאה חילול ה' ח"ו, אלא רק ריבוי כבוד שמים וקידוש ה'.
לאמיתו של דבר, אין הקנאה לשמו ית' משמשת דווקא בינו לבין זולתו, אלא גם בינו ובין עצמו, כאשר רואה שהיצר הרע מתגבר עליו ומכשילו באיזו עבירה, יעורר קנאה על עצמו בעוז ובתעצומות, ויגער ביצר הרע ויעשה סייג וגדר לעצמו שלא יעבור על זה עוד.
לדוגמא, מה שמספרים חז"ל (שבת קנ, ע"ב), מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו, וכשראה כך החליט בלבו לגדור אותה, אחר נזכר שיום שבת היום, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה לעולם.
הנה לנו מעשה קנאות בין האדם לעצמו, כשראה שנכשל והקל בכבוד שבת קודש, קנס את עצמו שלא יגדור את שדהו אף אם יפסיד הפסד גדול, ובזה הראה את חרדתו הגדולה לקדושת השבת וכבוד שמים.
דוגמא נוספת, מה שמספרים על בחור תלמיד חכם אחד בישיבת וולוז'ין, שבתוך סעודתו נשאל ע"י חברו הלכה אחת, והוא לא ידע, וכל כך חרה לו הדבר עד שקם באמצע הסעודה ורץ לבית המדרש וישב ולמד בהתמדה עצומה במשך שבע שנים, עד שנהיה ת"ח גדול ומופלג מאוד.
הנה לנו עוד דוגמא לקנאות במה שהרגיש בעצמו הקלה בכבוד שמים, ולא התקררה דעתו עד שעשה מעשה גדול ומוגזם – בינו לבין עצמו, בקנאותו לשם ה'.
כך צריך להרגיש ולעשות כל מי שאהבת ה' בוערת בקרבו, ובעיקר בינו ובין לבו, על כל הקלה שמרגיש בנפשו בכבוד הקב"ה ותורתו, וכבוד שמים ירבה ויביא, כפנחס ואליהו הנביא.
האמור לעיל בעניין הקנאות שבין האדם לעצמו, מציב למעשה מראה לכל מי שמתעורר לקנאות על מעשי זולתו, מעשה המהווה פגיעה בכבוד ה' יתברך, יתבונן האדם קודם כל בעצמו פנימה ויבדוק היטב עד כמה חרד הוא בינו לבין עצמו לכבודו יתברך, וכמה הוא מיישם קודם כל את הקנאות כלפי עצמו הוא, ועל מעשיו הוא, ורק אז יוכל לקנא קנאת ה' כלפי מעשי זולתו, בתנאים, במקום ובזמן הנכון כדי לקדש שם שמים באמת.
