שתים-עשרה בלילה. אני שב מסבב 'מזלטובים' בשמחות בעיר התורה והחסידות לעיר מגוריי. בחנייה ליד הבית חונה רכב, מכסה המנוע מורם וכמה אנשים סביבו. לא הייתי צריך לשאול. הנוכחים מיהרו לספר לי, כי לאחר כמה ניסיונות התנעה כושלים ובדיקה מה עבר על הרכב "בשעותיו האחרונות", התברר כי אבוי אויה, בתדלוק האחרון שנעשה אחר הצהרים, מילאו את המיכל בסולר במקום בבנזין.
היות והנס של: 'מי שאמר לבנזין ויניע, יאמר לסולר ויניע"... לא התרחש הפעם, עמד הנהג ליד הרכב אובד עצות. מה עושים? זה עתה סיים קורס לימודי ובני משפחתו ממתינים לו בירושלים. יחד אתו גם כמה תלמידים באותו הקורס, אותם לקח בנדיבות לבו וכעת הם ללא אפשרות לחזור לבירה. האוטובוס האחרון כבר יצא לדרכו מזמן.
שכן שעבר במקום ושמע על הבעיה אמר: מה הבעיה, תתקשרו ל'ידידים'? הוא לא התכוון לידידים שלו, אלא לארגון הנקרא 'ידידים', שמעסיק אלפי מתנדבים שרק ממתינים לקריאה של הזקוקים לעזרה.
עוד באתר:
מה, עכשיו? באמצע הלילה?
כן.
חמש דקות חולפות והמתנדב מישאל עירוב מתייצב במקום.
שואל. בודק. מתעניין. מברר. ולא פחות חשוב – מרגיע את הנהג המבוהל שמבקש לברר: "תגיד, הלך הרכב? לגמרי? אה, לא? יש סיכוי שהנזק לא גדול?" והוא בחיוך משרה רוגע ושלווה, זורק בדיחה ושתיים, פונה למכשיר הטלפון שלו ומתחיל "לנהל את האירוע".
דקות עוברות ולמקום מגיע רכב עם נהג, שלמראה זקנו הלבן היורד על פי מידותיו, אתה מבין שהוא עבר מזמן את 'גיל העשרה'... מסתבר שמדובר באליהו אהרן, 'ידיד' ממושב סמוך, חשמלאי רכב במקצועו ששמע על הרכב התקול ובא לראות כיצד יוכל לעזור ולייעץ.
בינתיים מישאל מעדכן ש"צוות חילוץ מבני ברק בדרך לכאן".
דקותיים חולפות ורכב נוסף עוצר, ממנו יוצא בחור צעיר שאומר ל"מפקד האירוע": "אני כאן, לכל עזרה שתצטרכו". מסתבר שקוראים לו חיים רוזנשטיין ובאותו יום נולדה בתו הבכורה במזל טוב.
בינתיים נמצא מישהו שהתנדב לקחת את נהג הרכב וחבריו לירושלים.
והרכב? מי יטפל בו?
אל דאגה! מישאל וידידיו בשטח.
[גלריה]
חולפות עוד עשר דקות ורכב נוסף עוצר. ממנו יורדים שני ידידים נוספים, ישראל מאיר ואבי גלברד. בלי אומר ובלי דברים, הם ניגשים כזקנים ורגילים לעבודה.
משאבה, צינורות, מיכל פלסטיק גדול וכלים מכלים שונים.
לא ניכנס לכל הפרטים הטכניים – אבל כעבור כמה דקות שאבו את כל הסולר מהרכב, ניקו את הצינורות, הוציאו מרכבם מיכל עם בנזין (גם על זה חשבו המתנדבים), תדלקו, הניעו, נתנו למערכת "לאתחל את עצמה מחדש", יצאו לנסיעת מבחן ו... יש לנו רכב תקין!
שכנים טובים ליוו אותם כל העת בקריאות עידוד, מאפים ושתיה וגם שלגון לסיום...
לנהג המאושר שקיבל הודעה טלפונית, לא נותר אלא להודות לקב"ה ולשליחים המדהימים ששלח לו. (כולל 'ידיד' לרגע, שכן שהתרגש מהפעילות ולקח על עצמו להעלות את הרכב למחרת לירושלים...)
אז מה היה לנו:
נהג שנתקע בשעת לילה מאוחרת וחמשה מתנדבים שעזבו הכל ובאו לעזרה:
מישאל שהיה אמור לקום מוקדם בבוקר לסדר יומו.
אליהו אהרן ממושב סמוך שהגיע במסירות.
חיים, מתנדב שהגיע בסיומו של יום בו נולדה בתו הבכורה, שמן הסתם היה יום עמוס וגדוש.
וישראל ואבי שכנראה באחת בלילה כבר תכננו ללכת לישון ובאו ממרחק לתת את הנשמה...
שלא נזדקק ולא נצטרך אף פעם, אבל אם כבר קרה ומישהו שכח מפתחות ברכב הנעול ("יש לנו עשרות קריאות ביום"), פנצ'ר בכביש בלי יכולת להחליף לבד, דלת שננעלה בבית, וכן, אפילו רכב שתודלק בסולר... ועוד מקרים רבים ושונים שמכנה המשותף, מבוי סתום וחייבים עזרה – טוב לדעת שיש לנו 'ידידים'. בכל מקום ובכל שעה. בלי כל בקשת תמורה ("התמורה שלנו זה לראות שהצלחנו לעזור לעוד מישהו", אומר מישאל). שמרו את המס' (הכשר) לעת הצורך 053-3131310
וכל העוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם...
