אין מי שהיה פעם בביקור בגוש עציון ולא הלך לראות את האלון הבודד.
האלון הבודד, שכיום הוא כבר לא בודד בכלל הוא עץ אלון שנטוע צמוד ליישוב אלון שבות וגילו מוערך בכ-700 שנה.
ב-19 השנים, מאז נפילת גוש עציון בידי הירדנים, החרבתו ומותם של רבים ממגיניו ועד היום בו כבשה ישראל מחדש את הגוש במלחמת ששת הימים היה האלון הבודד, שעמד איתן גם בסערות אותם הימים כסמל של געגוע.
עוד באתר:
ניתן היה לצפות עליו מגבולות מדינת-ישראל ואנשי כפר-עציון היו מביאים את ילדיהם לראותו מאזור נס-הרים או מבואות-ביתר. מאז ועד היום האלון הוא סמל לתקווה שלא הכזיבה. על שם האלון נקרא היישוב אלון שבות והעץ מופיע בסמל מועצה אזורית גוש עציון שגדלה והתפתחה עשרת מונים ממה שהיה שם לפני שנת 48.
האלון הבודד מלמד את כולנו בימים אלה של בין המצרים כי גם אם זה לוקח זמן, והחורבן ניבט מול העיניים, בסוף התקווה מנצחת, ובגדול.
האלון הבודד וסמליותו, לוקחים אותנו לאחר היקבים היותר מוצלחים שמתפתחים בגוש – יקב גוש עציון. היקב שכפי כתבנו פעם התחיל משיח פטל שגדל בחצר משפחת רוזנברג מייצר היום סדרות איכות של יין, כאשר אחת הבולטות בהם היא סדרת האלון הבודד עליה נתעכב.
סדרת היינות הזו, מורכבת מענבים שנבצרו מכרם בודד ומייצר היום קברנה פסוביניון, קברנה פרנק ופינו נואר ביינות האדומים, ושרדונה, סוביניון וגווירצטרמינר ביינות הלבנים.
בימים האלו של בכי וקינה, ורגע לפני שנכנסים לשבוע של נזירות, ישבנו על שלחן מהוקצע וריק מכל פרט לבד מבקבוקי 'האלון הבודד' וכוסות יין מעניינות שמורדוך מצא פעם בטיול שורשים במרקש.
פתחנו מעשה שגרה בקברנה סוביניון, בקבוק שהגיע אלינו לפני תקופה ארוכה בדרך לא דרך, והנתונים מספרים עליו כי הוא נבצר מכרם ניסיוני שניטע ב- 110 גפנים לדונם, עם עיצוב גביע לכל גפן. לדברי בעלי היקב "בשיטה זו, כל גפן מודלית בנפרד על גבי ברזל זוית, כאשר בקצה הגזע הגפן מתפצלת לשלושה בדים. לשיטה זו שלל יתרונות, מהם חשיפה אופטימאלית לאור תוך הסתרת שמש ישירה, איוורור טוב ואיזון ביחס נוף-פרי". טוב ההסבר המנומק עשה את שלו והברכה נאמרה בכוונה יתירה ובעירסול מתרגש.
הכוסות התממשקו לנגד עיניו הפעורות של מורדוך שלא גמר לחפור כמה הם נדירות, ושבירות ויקרות. רק בגלל המילה האחרונה – השקנו שוב את הכוסות שנותרו שלמות ולגמנו את שארית הכוס. היה מדהים. "באמת טוב טעם" נאנח אחד שמבין. "הרבה ריח, גוף מלא, כל מה שצריך" סיים.
עברנו לפינו נואר. יין שהתיישן 14 חודשים, כרם שדולל ליבולים נמוכים וטעמים עמומים של פירות בשלים. איכשהו היין הובא לשולחן קצת קר, למרות זאת הוא הסתיים ללא כל בעיה. "פינו נואר זה יין למבינים, והיינן הזה מבין" חרץ אחד הלוגמים וקינח בשאריות הכוס.
מכאן ואילך שהאווירה הייתה בדוחה יותר, ואדי האלכוהול איכשהו התחילו להתערפל נפתח בקבוק השרדונה לקול מצהלות. יין לבן, קליל יותר עם חמיצות מעטה ורעננות. היין נלגם לצד אבטיח קר והשילוב הזה, גם כעת בשעת הכתיבה, מעלה צמרמורת של קורת רוח. תנסו בבית בשבת אחר הצהריים ולא תתחרטו.
בשלב הזה ההפסקה הייתה חובה. הוחלט ברוב קולות על התאספות בעוד שעה ללגימת הבקבוק האחרון – קברנה פרנק. לפרנק צריך לתת כבוד אמר מורדוך ועפעף בעיניו. בינתיים ניצלנו את הזמן כדי לקרוא את התווית ולהכיר את היין. מדובר בכרם בודד שדולל כדי לקבל תוצאה מירבית.
והתוצאה אכן מירבית. נתחיל בצבע, איזה צבע בוהק של יין. והריח העז. פלא שהיין זוכה בתחרויות ישראליות? לא פלא. יין שעולה יותר ממאה ש"ח ולמרות זאת הוא שווה. תפנקו את עצמכם פעם אחת באיזה אירוע ולא תתחרטו.
סיכומו של יום. אל תגידו ששלחנו אתכם אבל בבין הזמנים שמתקרב לכו לבקר שם, תהנו מהנוף ותטעמו יין משובח בחינם בחנות המפעל. תתפנקו. ותזכרו, גם אלון בודד שהיה סמל לכיסופים הופך ליצירה מפוארת. במהרה בגאולה השלמה.
