השרה שקד: "עודף החקיקה בישראל הגיע לרמה מסוכנת"

שרת המשפטים איילת שקד ביקרה היום (שלישי) בחריפות את עודף החקיקה בישראל. "החקיקה בישראל הגיעה לרמה מסוכנת", הדגישה. "החופש של כל אחד ואחת מאיתנו, נפגע עמוקות מתחרות החקיקה הזו שבין חברי הכנסת; מההתערבות המוגזמת בחייו. את התחרות הבריאה בין העסקים במשק אנחנו מחליפים בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת והשרים".

שקד ציינה כי, "בכל פעם שחברי הכנסת מצביעים בעד חוק חדש, חברי הכנסת מצביעים במקביל גם הצבעה נגד החירות שלנו, שהחל מאותו הרגע שבו התקבל החוק החדש – הולכת ומצטמצמת.

ובכל זאת, לא פחות מ- 1,500 פעם ביקשו חברי כנסת ושרי הממשלה, בחמישה עשר החודשים האחרונים, ליטול מאיתנו חלק מהחירויות שלנו. לפרץ החקיקה הזה שמכלה את זמנו של הפרלמנט הישראלי אין אח ורע בכל העולם המערבי כולו. זוהי בפירוש לא תעודת כבוד; זוהי תעודת עניות המעידה על הכישלון המפואר הממתין בקצה דרכו של מי שמבקש לפתור כל בעיה בדרך של חקיקה.

עוד באתר:

כך זה נראה

"סופה של פעם בדור": צפו בתיעודים המקפיאים

שמעון כץ

עדות מצמררת

"האמא צרחה: רק תגיד לי שהילד שלי בסדר"

אבי מימרן

חשיפת 'קול חי'

פעילת השמאל: "כך פעלנו כדי לבלום את הכסף לישיבות"

אבי מימרן

אזהרת צפייה

לא למדו לקח: תיעוד הזוי מההפגנה הלילה בבני ברק

פנחס בן זיו

נדמה שחרדת הקודש שהייתה למחוקקים מכנסות קודמות, בשעה שבחנו את מחירה של החקיקה החדשה, אינה מאפיינת עוד את המחוקקים בכנסות האחרונות. וכך הגענו למצב בו בעשור האחרון הונחו על שולחן הכנסת יותר מ- 12,000 הצעות חוק פרטיות.

מספרן הגבוה של הצעות החוק, וחמור מכך – של החוקים המתקבלים – אינו מייצר רק בעיה של עומס על המערכת. מספרן הגבוה של הצעות החוק מייצר קודם כל בעיה של חופש! בעיה של חופש עבור כל אחד מאיתנו, כאדם פרטי, ובעיה של חופש עבור כולנו כחברה. זו גם בעיה חברתית וגם בעיה כלכלית.

1,100 הצעות חוק פרטיות בלמנו מתחילת הקדנציה, ואני שמחה לנצל את הבמה המכובדת הזו כדי לומר לכם כאן – על כך גאוותי. אני רואה את ועדת השרים לחקיקה כשומרת הסף הנאמנה של עם ישראל. זו שתעמוד בפרץ, שתנהל את קרב הבלימה, שמבינה שאין צורך במבול החקיקה המיותר. יש צורך בחקיקה טובה. כל השאר הוא רעשי רקע מזיקים.

משמאל, ולצערי לא פעם – גם מימין, אני מזהה רצון עז לצמצם את חירויותיו של האזרח ואת החופש העומד בבסיסו של השוק החופשי. כדאי להכיר קצת מספרים: הכנסת ה- 3, שנבחרה בשנת 1955 והתפזרה אחרי מעט יותר מארבע שנים, העבירה בכל תקופתה 13 חוקים בלבד. לעומתה – הכנסת ה- 18, זו שנבחרה בשנת 2009 והתפזרה לאחר ארבע שנים, חוקקה מעל 500 חוקים – גידול של כמעט 4000%. זה פער מטריד ומפחיד.

בתחילת החודש קידמתי את החלטת הממשלה בעניין מדיניות הענישה בישראל. במסגרת ההחלטה קבעתי שהצעת חוק ממשלתית שמבקשת להחמיר ענישה תהיה חייבת לעבור לפני כן בדיקה במחלקת המחקר החדשה אותה אני מקימה במשרד המשפטים.

כפי שלא היה עולה על הדעת להעביר הצעת חוק תקציבית בלי חוות דעת אוצרית, החל ממושב הכנסת הקרוב לא יתאפשר יותר להעביר הצעת חוק עונשית בלי להחזיק בחוות דעת מקבילה. לא ניתן לקבל מצב בו נקבע כללים חדשים לשלילת חירותו של אדם המורשע בפלילים וזאת בלי לבדוק לפני כן האם ניתן להימנע מצעד כה דרסטי; האם אפשר לפעול בדרך אחרת; מה ההשלכות; מה האלטרנטיבות שעומדות בפנינו".

לפעמים נדמה לי שאנחנו במרוץ לתחתית: מי יצליח לחוקק כמה שיותר חוקים. מי יצליח "לגעת" בכמה שיותר נושאים. הדיוק פחות חשוב; יותר חשובה הכותרת. מחירו של החופש גם הוא פחות חשוב. מתמקדים בהשגת המטרה המסוימת ומתעלמים מהתמונה הכוללת. גם התקשורת כמובן תורמת לכך בהכרזותיה מעת לעת על אלוף או אלופת המחוקקים; על חבר הכנסת החברתי ביותר (בלי לציין כמובן על חשבון מי).

החקיקה בישראל הגיעה לרמה מסוכנת. החופש של האזרח בישראל, ואני מדברת על החופש של כל אחד ואחת מאיתנו, נפגע עמוקות מתחרות החקיקה הזו שבין חברי הכנסת; מההתערבות המוגזמת בחייו. את התחרות הבריאה בין העסקים במשק אנחנו מחליפים בתחרות מזיקה בין חברי הכנסת והשרים.

יחד עם הפגיעה בחופש של האזרח נפגע באופן קשה השוק החופשי שקורס תחת רגולציה קשה ומיותרת. החופש לנהל עסקים הוא החמצן של המגזר היצרני שלנו. הרגולציה העודפת חונקת אותו.

עם פתיחתה של שנת המשפט אני מבקשת מכולנו להחזיר את המערכת לאיזון. אני קוראת למחוקקים ולמשרדי הממשלה להוריד את הרגל מהגז ולשרים בוועדת השרים לחקיקה לדרוך בעוצמה על דוושת הבלם.

במירוץ החקיקה שבו אנו מצויים יש מי שמשלם את המחיר".