136 מיליון ש"ח מרוויחים הבנקים מעיקולים אלקטרוניים

מאות מיליוני שקלים משולמים מידי שנה לבנקים ולחברות הביטוח עבור ביצוע פעולות עיקול אלקטרוני ● מקלב: צריך לאסור פניה לגופים פיננסיים נוספים, ולמנוע הוצאות מיותרות אשר יושתו על החייב

איתי גדסי

י' באלול תשע"ו, 13/09/16 13:35

א+

א-

תקנות מיסים גביה קובעות, כי בגין כל פעולה של עיקול אלקטרוני שמבוצעת באחד מהגופים הפיננסים בארץ, כדוגמת הבנקים וחברות הביטוח, ניתן לגלגל על החייב 8 ₪ לפעולה. שר האוצר ביקש מוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לקבוע תקנות שישנו את התמחור. התקנות המוצעות יוזילו את העלויות לחייבים. התקנות מבדילות בין תשלום עבור עיקול אלקטרוני שבגינו עוקלו נכסים, לבין מצב שבו התשובה לצו העיקול שלילית, ואין לחייב חשבון אצל צד שלישי. היום, כל פעולה עולה לחייב 8 ₪. לפי המוצע, אם בגין צו העיקול הוטל עיקול על נכס, לרבות אם לחייב חשבון ביתרת חובה אצל צד שלישי, ישולם סך של 19 ₪. לעומת זאת, אם לא נמצאו נכסים ברי עיקול ומימוש של החייב אצל הצד השלישי, ישולם סך של 2 ₪ בלבד.

השונות בין התשלומים נובע מהטיפול השונה שמקדיש הצד השלישי לצו העיקול: כאשר לא קיים חשבון לחייב אצל הצד השלישי, הרי שלמעט הקליטה הממוכנת של הצד ומתן מענה ממוכן, אין כל עלות הכרוכה בצו למעט התחזוקה השוטפת של הממשק. לעומת זאת, כאשר קיים נכס או חשבון ביתרת חובה, נדרש הצד השלישי לעבודה נוספת לרבות עבודה ידנית בכל הכרוך במעקב אחר החשבון ומימוש הצו.

נוכח העובדה כי תוקפו של צו העיקול הוא ל-3 חודשים, ויכול שבמהלכם הבנק יעדכן את תשובותיו, מוצע לקבוע, כי בגין צו עיקול, יתקבל תשלום אחד בלבד.

בעת התקנת התקנות המקוריות נקבע, כי להוצאות יתווסף מע"מ. רשות המסים עיינה מחדש בצורך לקבוע הוראה בדבר הוספת מע"מ ומצאה כי סכומי ההוצאות, הם כאלה שיש לראות בהם כאילו נכלל בהם המע"מ, ועל כן אין לקבוע כי יש להוסיף לסכומי ההוצאות האמורים המשולמים על פי תקנות אלו מע"מ.

היועצת המשפטית של רשות הגביה והאכיפה עו"ד ענת הר-אבן אמרה כי 87% מהבקשות לעיקול אלקטרוני מעלות כי לא נמצאו נכסים ברי עיקול או מימוש. רק 8% מתוך 13% בהם נמצאו כספים, ניתנים למימוש.

מנתונים שנמסרו לוועדה עולה כי הגופים שהוסמכו בחוק לגבות חובות מתוקף פקודת המיסים גביה כגון הרשויות המקומיות, מבצעות עשרות מיליוני פעולות מידי שנה בעלות של מאות מיליוני שקלים אשר מוטלים על החייבים.

סמנכ"ל עמותת ידיד מר רן מלמד הציע לחייב את רשות המיסים לקבל מידע מהמאגר של משרד האוצר ובכך לחסוך עלויות לחייבים. "המידע זמין, למה להפריט את ביצוע העיקולים, ועל הדרך לפגוע באשראי של החייבים?"

נציג איגוד הבנקים ונציג איגוד חברות הביטוח התנגדו להצעה בטענה כי העלויות שלהם גבוהות מהסכומים המוצעים.

לעומתם, ברק מעתוק מחברת תבור פיננסיים שבחנה את העלויות אמר כי עלות בדיקה במקרה בו לא נמצאו נתונים, עומדת על 1.6 ₪. ו-17.9 ₪ אם נמצא רכוש לעיקול. לסכומים אלו הוספנו 15% רווח לגופים הפיננסיים. בהנחה שמבוצעים 17 מיליון עיקולים בשנה, העלות הכוללת לאזרח עומדת היום על 136 מיליון ₪. אם המחיר ירד כפי שאנו מציעים, העלות הכוללת תעמוד על 72 מיליון ₪ ובכך יחסכו לאזרחים 64 מיליון ₪ בשנה.

ח"כ אורי מקלב התנגד בתוקף לתקנות והציע כי אם ימצא כסף בגוף אחד, צריך לאסור פניה לגופים פיננסיים נוספים, ולמנוע הוצאות מיותרות אשר יושתו על החייב.

יו"ר הוועדה ח"כ ניסן סלומינסקי אמר "צריך לקבוע שלא יהיה מצב שבגין חוב אחד קטן, יטילו עיקולים על החייב בכל החשבונות שלו בכמה גופים פיננסיים. בנוסף, חייבים לוודא שעלות הגביה לא תהיה גבוה מערך החוב. סלומינסקי אמר כי הוא מבקש לבחון את ההשלכות של אישור התקנות על החוק. ולכן יו"ר הוועדה החליט לדחות את אישור התקנות למועד אחר.