היסטוריה בעמק הירדן: לאחר שבעים שנה חוזרים המים לנהריים

"שביל הסכרים" הינו אתר תיירות חבוי ומרתק אשר מספר את הסיפור ההיסטורי של ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל. המסלול מאפשר הצצה אל אחד מהמיזמים הגדולים שנבנו בארץ ערב הקמת המדינה וניתן לסייר לאורך התעלות וסכרי הענק שהובילו את מי הירדן אל ה"אגם הגדול", ומשם אל הטורבינות ההיסטוריות שסיפקו חשמל לאזור השפלה, ליישוביי עמק הירדן ולחצר המלוכה הירדני. מסלול ההליכה מוביל את המבקרים אל תצפית 'אי השלום', גשר רכבת העמק, 'שער המלכים' – חוסיין ועבדאללה בצד הירדני, סכר האגם. במרכז האתר, במפגש שבין שני נהרות עוצמתיים- הירדן והירמוך – מגלים לפתע פלא הנדסי שעומד כעדות לסיפור החלוציות בארץ ישראל, תחנת החשמל הידרו-אלקטרית "נהריים". בימים אלה, האתר קם לתחייה במסגרת תהליך שיקום סביבתי שכולל גם הזרמת מים לראשונה זה שבעים שנה.

תחנת החשמל "נהריים" הוקמה על ידי פנחס רוטנברג, בשנת 1927 לאחר שרוטנברג ביקש לנצל את אֵיתני הטבע ולהפיק חשמל באמצעות חשמל הידרו- אלקטרי, כלומר מכוחם של מים הנופלים ממקום גבוה למקום נמוך יותר. הוא תכנן את בנייתן של 13 תחנות כוח לאורך נהר הירדן – מאגם קרעון בצפון (הנמצא בשטח לבנון) ועד ים המלח בדרום. תחנת הכוח בנהריים היתה לתחנה היחידה שנבנתה ונותרה כעדות ממשית, הראשונה והיחידה, לחזון של רוטנברג. התחנה החלה לייצר חשמל בשנת 1932, ועם השנים תפוקתה הלכה ועלתה, וזאת, כאמור, ללא שימוש בדלק או פחם. בשנים ההן ייצור החשמל בתחנת הכוח ההידרו-אלקטרית היה כפלא, ורבים, מהארץ ומהעולם, באו לחזות בו. ייצור החשמל בתחנת הכוח נמשך עד ה-14 במאי שנת 1948, אז נפלה התחנה בידי הצבא הירדני, התחנה על ציודה, המכונות והמבנים של מגורי העובדים שבסמוך לתחנה, נהרסו ונבזזו כולם.

בחודשים האחרונים נפתח חלון הזדמנויות לביצוע השיקום וניתן האות להזרמת המים לנהריים. במסגרת העבודות, הוזרמו שוב מים בערוץ הנהר ״בתעלת האפס״ שבנה רוטנברג, התקיימו חפירת במעלה הירדן להזרמת חלק מהמים לתעלת האפס, ניקוי השטח מצמחייה ואשפה והתבצעו עבודות של ציוד מכני כבד להסדרת תשתית על מנת להכשיר את האזור לטיולים של ציבור הרחב.