"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב (כח, מז)
הרמב"ם (הל' סוכה ולולב פ"ח הט"ו) הפליג בגודל חשיבות עניין השמחה, וכתב, "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
מאידך, הן כבר אמר שלמה המלך ע"ה, "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה" (קהלת ב, ב), ועלינו לדעת כי זו האמת לאמיתה, שמחה היא הבל, דבר חסר תוכן, כיצד, אפוא מתיישבים שני הדברים יחדיו?
עוד באתר:
אלא, שכידוע ישנם דברים בעלי תוכן היוצרים "מהפכה" אצל האדם, כגון תשובה, ע"י התשובה אדם נהפך מרשע לצדיק, הוא בונה את אישיותו ועי"ז הוא חוזר אל בורא עולם, מהפכה ממש.
שמחה אינה מצב של בניין באדם, על ידה לא נקבע שום דבר במצבו האמיתי של האדם, השמחה היא בגדר כלי, שעל האדם לדעת כיצד ובאיזה אופן להשתמש בו.
השמחה מצד עצמה אינה משנה את מציאותו של האדם במאומה, כאשר יש לאדם ממון רב, הוא שלו בין אם הוא שמח בכך ובין אם לא, שמחתו לא תוסיף לו ממון נוסף וחסרונה לא יגרע ממנו, יתכן מצב שבו כבר נאבד ממנו אותו הממון, אלא שמאחר ולא נודע לו על כך, הוא עדיין שרוי בשמחה, מאידך, יתכן שאדם הנו בעל רכוש גדול ורב ואעפ"כ אינו שמח, או משום שאינו יודע מקיומו, או שאינו מכיר בערך הממון, כל העשירות שבעולם מונחת כבר בכיסו, אלא שחסר לו האופן הראוי לנצלה, אך כשרואים אדם שמח, אות היא כי הוא מודע לערך הדברים שברשותו.
ישנן אנשים שישאלו "על מה יש לי לשמוח? הן מכיר אני את עצמי, ויודע כי אינני שווה כלום"! לא פעם אנו רואים יהודים הנמצאים בבית הכנסת בעיצומם של שמחות בית השואבה, ואינם משתתפים בלהט הריקודים, כשמנסים להכניסם למעגל הרוקדים ולערבם בשמחה הם טוענים "אין לי חשק לשמוח! רק צדיקים אמיתיים היו שמחים בשמחת בית השואבה הם טוענים, אנו שאיננו צדיקים – על מה נשמח?!
זוהי דוגמה לאדם שבכיסו מונחים אוצרות עצומים, שהרי התורה בעצמה מעידה שיש לו על מה לשמוח, אך הוא אינו מנצל אוצרות אלה! את מצבו של יהודי זה ניתן לדמות לבית אפל שלא דואגים לפתוח את חלונותיו על מנת שאור השמש ייכנס פנימה.
באמתחתו של כל אחד מאתנו טמונים אוצרות עצומים, אשר איננו מכירים אותם ואיננו מודעים להם כלל וכלל, עלינו להכיר בהם ולשמוח בהם שמחה אמיתית!
ומה נפלאו הימים הללו ימי חודש הרחמים והסליחות שניתנו לנו ע"י בורא עולם, ושעליהם נאמר "אני לדודי ודודי לי" שבהם ניתנת לנו האפשרות לפתוח את חדרי הלב ולאוורר אותם כדי שיכנס אלינו אורו יתברך, כמה צריך לשמוח ולנצל את הימים הנפלאים הללו לשמחה על היכולת להתקרב אליו יתברך, כדי שנזכה באמת להיכתב ולהחתם לאלתר לחיים טובים, חיים של תורה ונחת אכי"ר.
