שעת ערב האוטו מפלס את דרכו בסמטאות החשוכות של מאה שערים , מוכרי דגים מנקים את שאריות הלכלוך, ילדות עם צפעלך מובילות עגלות, ילדי חמד עם יארמולק'ס עם ספרים תחת בית שחיים, מאה שערים של לילה.
בין סמטא אחת לבין סמטא אחרת שכמו דבוקה לחברתה בתוך המרחב הציורי הזה שנושא שמות של שבת ומשנה חי יהודי של צורה, אמן ענק ויוצא דופן, ר' יעקב ויסברג.
לא כל יום מזדמן לי מפגש עם יהודי שהוא אגדה מהלכת, בן 93 עם מרץ בלתי נדלה וסיפורים שמתגלגלים בלי נשימה בין אחד לשני, הוא מקבל את פניי בהתרגשות כמעט ומצביע על ציור יפהפה עשוי כולו גפרורים על הכותל בזמן הירדנים.
עוד באתר:
באחת הוא שאב אותי לתוך דרמה היסטורית נוגעת ללב כשהוא השחקן הראשי, בן 7 היה כשהחל לגלות את כישורי האומנות החבויים בו, אז הוא לא ידע לקרוא לזה בשם אלא הוא ידע ליצור מגבס פשוט שהיה זרוק אצלו בחצר הבית הירושלמי קבר רחל מגולף להפליא ולגמרי באקראי חלקי חילוף, ברזלים, גפרורים התחברו אצלו לכדי יצירות אומנות מרהיבות ששמן יצא למרחוק.
תעודת זהות
ר' יעקב ויסברג דור שביעי בירושלים, בן דוד של המוהל המיתולוגי ר' יוסל ויסברג, אבא ל-6 ילדים יוצר כבר 86 שנה ציורים, איורים, תלת מימד, יצירות אומנות, מיצגים, חומרי הגלם ליצירותיו עשויים מדברים שאנחנו נוהגים לזרוק או לא לזכור בכלל על קיומם.
לאורך השנים סוכתו הנדירה זכתה לעלייה לרגל של אלפי מבקרים שבאו לחזות בנוי סוכה ייחודי ומרתק ותלמודי תורה רבים באו ללמוד על המקדש וכליו בהמחשות וויזואליות מדויקות.
הוא חי בבית ירושלמי טיפוסי עם תקרת אבן גבוהה כשאין סנטימטר מיותר בלי יצירה או ציור או דיוקן שהעתיק, על גבי אצטבאות מעץ אורן משוח בלכה נחות יצירות בנות עשרות שנים כשלכל יצירה יש את הסיפור שלה.
עיני עוקבות אחר אצבעו שמורה ופיו שמספר על כל פריט ופריט באהבה אינסופית כאילו היו ילדיו,
"את רואה את זה, כאן קבלתי פרס מהרמטכ"ל על עבודה מיוחדת שעשיתי והנה כאן את שמעת פעם על ר' יצחק בק? הוא היה צייר ענק ובא פעם לראות את הציורים שלי וצעק עליי שהעתקתי ממנו ציור, באותו רגע אמרתי לו שאני מוכן לקרוע את זה העיקר שלא יחשוב שהעתקתי ממנו חס ושלום ואז הוא השיב לי מה פתאום לקרוע אתה טוב ממני… אתה יצרת אותו דבר על מרקע נחושת ועשית את זה מושלם".
ואז הוא ממשיך לקפץ ולדלג ומכוון אותי לשריד בית המקדש יצירת אומנות מיוחדת ונדירה שהוא יצר כולל המתפללים והפתקים (כמעט השארתי שם צעטלה).
הוא יצר מקום לגברים ולנשים, בימה, גדרות, אווירה, בכל פריט ופריט שייצר ניכרת גאונותו ואהבתו לפרטים הקטנים ולגילופים ייחודיים שיוצרים את ההבדל.
במיצגים שהוא יצר על בית המקדש ניתן כמעט לחוש את קול פצפוץ הזרדים הנשרפים ולהריח את ריח הקטורת והקורבנות.
"כאן" הוא מורה על תמונה יפיפיה שבכיתוב למטה מצוין שזה רחוב המנזרים "בא יהודי מאמריקה ורצה לשלם לי עבורה 2000 דולר שזה היה סכום עצום באותם ימים ולא הסכמתי למכור לו בשום אופן. מדוע את שואלת? אמרתי לו שאני לא מוכן לרוקן את הבית מאומנות".
צודק, ברחבי הבית מפוזרות עוד כמה תמונות בסגנון הזה תלת מימד בכל תמונה כזו המימדים הם אינסופיים וניתן לשקוע בהם ובעצם לחיות את הציור בלייב כיום המושגים האלה הפכו דיגטליים ומי יודע מה זה בכלל, וזה מה שמייחד את האמן הזה הוא יצר את כל הסגנונות שאנו מכירים היום מעולם הטכנולוגיה והדיגיטל בעשר אצבעות שלו, היסטורית הוא היה בין הגרפיקאים הראשונים בארץ שייצר בלאנקים ייחודים, תעודות מאוירות לשימוש מוסדות, כרזות ענק לאירועים חגיגיים, שרטוטים של בנינים, בקיצור אמן רב תחומי שהיום לכל אחד מהמקצועות שהוא מילא יש שם, אדריכלות גרפיקה, ציור, עיצוב וכד'.
"ופה, אלו התמונות שמספרות על מלחמת השחרור" 2 תמונות קטנות, מתוקות מקפלות בתוכן סיפור מעניין "לפני 70 שנה זמן מלחמת השחרור אנחנו ספונים במקלטים משועממים ומפוחדים ואז חבר הציע לי עסקה אני מביא מהבית ציור מוזנח בא נראה מה תוכל להפיק מכך, ציירתי את הציורים אחד לאחד בעיפרון בלבד!!!".
הספורים ממשיכים וממשיכים ואנחנו מדלגים על היסטוריה של 90 שנה ממלחמה אחת למשנה, מרפרפים על אירועים בלתי נשכחים, בוכים מתמונה אחת, צוחקים מתמונה שנייה, מרותקים משלישית וכל אומנות מאפילה על חברתה שם בתוככי ירושלים של פעם הזמן כמו נעצר מלכת ואני יכולה כמעט לשמוע את נשות ירושלים מכריזות על יום כביסה ואת דנדון פעמוני הכנסיה מתערבב עם קולות מואזין.
ומכל הספורים והמוצגים והיצירות לסוכות יש עדנה מיוחדת לחג זה ר' משה השקיע את כולו, הוא בנה את סוכתו ופתח אותה לעשרות אלפי אנשים במהלך השנים הוא בנה קופסאות מקושטות לאתרוג, פרחים ייחודיים, חריטות וגילופים שמעידים על אהבה לנוי ואסטטיקה ואהבה להידור מצווה והפך את סוכתו ליפה שבסוכות ירושלים.
סיורינו תם ולא נשלם עד שנזכה לשנה הבאה בירושלים הבנויה, אל דאגה הוא כבר דאג למקום ללווים ולכוהנים.
