"הם יושבים אצלי בשולחן שבת רגועים נינוחים, מרגישים בבית"

"הוא בא אלינו פעם ראשונה בן לאם חד הורית ואבא שיוצא ונכנס מבית הסוהר, הומלס בכל מובן, מוכה וחבול נפשית וגופנית", כך פותח חזקי לינטופ ראש הישיבה האלטרנטיבית המיוחדת במודיעין עילית.

2 דקות מהבית אני מתניעה ומגיעה לאחד המקומות הכי הזויים/מיוחדים/מרגשים/שלווים שאפשר לעלות על הדעת, באתי לסקר את תחילת זמן חורף בישיבה לא שגרתית , בלי ספק חריגה בנוף הישיבתי אך משמשת מקלט ובית חם לעשרות ילדים נערים הקרויים בעגה ישיבתית נוער נושר, נערי חמד במצוקה או כאלה שכל אנשי החינוך הדגולים התייאשו מהם.

לינטופ, בוגר בית מתתיהו, אבא למשפחה ברוכה, מחזיק תואר מאוניברסיטת בר אילן לטיפול רגשי עם ילדים עם חיות, לא פוחד מאתגרים ומשמש דמות חסד נערצת פעילה בכל תחום שיש בו הענקה לשני.

אנחנו מסתובבים במתחם 'למען החי' הסיפורים פה זורמים, פעם אחר פעם הלב מקבל מכות חשמל וגורם לדמעות לזלוג חופשי על הלחיים ולא, לא בגלל אור השמש או סנוור מהמסגד שנושק לחווה.

שלג, גינגי, אלו מקצת השמות של הכלבים שמסתובבים שם בחווה, כשאני נכנסת לשם הם מרחרחים אותי מחכים שאתייחס אליהם, אני נעמדת דום ונשימתי נעתקת וחזקי מרגיע אותם מחזיר כל כלבלב למקומו ומתיישב לספר לי על היחס המיוחד שלו איתם

במגזר החרדי כלבים זה לא בדיוק הלחם והחלב, איך זה שיום אחד אתה קם ומחליט לפתוח חווה כזו שחציה כלבים עזובים? אנשים חושבים שהשתגעת לא?

"מגיל צעיר מאד אני מדריך ומטפל בנוער נושר יום אחד מצאנו (אנוכי ותלמיד) כלב נטוש ברחוב והחזרנו אותו לכלביה עד שהחזרנו אותו ראיתי דברים מדהימים אצל התלמיד, הוא התגלה מלא רגש וחמלה כשלפני זה הוא היה מלא בכעס על העולם ורצון להזיק, ואז קיבלתי מין הארה והבנתי שזו השליחות שלי טיפול בנוער הזה באמצעות חיות"

ספר לי קצת על האופי של הילדים הללו שמגיעים אליך
"חוסר אמון בסביבה וכעס על כל העולם" מכריז חזקי חד משמעית "הם מגיעים בודדים ואומללים, העולם הווירטואלי אופף אותם והם מכורים אליו ומתקשרים על העולם באמצעותו, עולם נטול רגש וחמימות, הם באים לפה פתאום מגלים רגשות, מחזירים לעצמם את המושג אמון".

נו באמת, באמצעות הכלבים או הסוסים?!
"מגיעים ילדים שלא מעיזים לבטא רגשות חוץ מלקלל את כל העולם ולשנוא אותו ואז הטיפול והמגע עם בעלי חיים מוציא מהם רגש, קל לתת אמון בבעלי חיים הם חפים מאינטרסים, לא משקרים אף פעם והם מחזירים המון אהבה.

הם יושבים בפאתי מודיעין עילית על שטח פלסטיני, מלא בעצי זית עתיקי יומין, בתי הכפר דיר קדיס נמצאים סמוך לחווה , צופים על הפעילות המרגשת הזו שמתרחשת שם מידי יום, המינהל האזרחי מידי פעם מציק  ומאיים אבל בסוף היום גם הם מבינים שהפעילות פה למען הקהילה, מצד שני בעל השטח מאושר שיש מי שמטפח לו את עצי הזית ושומר עליהם מפני מזיקים ומדי פעם בא לבקר  ויושב לקפה שחור אסלי עם חזקי ומבסוט מהמצב. אינשללה

איך מודיעין עילית העירייה והתושבים מקבלים את החיה המוזרה הזו בנוף שלהם?
ייאמר לשבחו של ראש העיר שלנו שהוא מאד מגבה את הפעילות הזו ומשתדל לעזור ככל שניתן, נוער נושר זה הבייבי של 'גוטרמן' והוא פועל רבות למען זה, ולגבי שאר התושבים יש תמיכה מקיר לקיר למעט מספר שכנים שקשה להם לחיות עם החיות , מספר לא מבוטל של ילדי חיידרים וישיבות קטנות מקומיות שהסתבכו עם המסגרת הרגילה באים אלינו בהחבא נקשרים לחיות השונות וזה מהווה תרפיה עבורם.

יש תושבים שמגיעים פה על בסיס קבוע על הבוקר כשהטלית תחת בית שחיים הם באים לאמר בוקר טוב לישיבה ולחיות ולהאכיל אותם ככה בקטנה, לכל אחד יש את הרגע הזה שהחיות מוציאות ממנו את מלא החמלה והרגש, זה תרפיה אמיתית.

תן לי סיפור הכי קיצוני שקרה לכם?
"כל יום יש סיפורים אחד יותר הזוי מהשני אבל סיפור אחד ענק שנותן לי כח כל בוקר לקום ולדעת שזה הייעוד שלי, בן למשפחה במצוקה שלא יכול לחיות בבית בשום אופן ולא אפרט מדי, הוא הגיע אליי עלם חמודות עם קשיים בכל תחומי החיים, קשיי ההסתגלות הראשונים היו בולטים מאד וניכרו בשטח , כבר מההתחלה בעלי החיים הפכו לחבריו הטובים ביותר ונראה היה שהוא מצא אי בודד בתוך גלי הים הסוערים

כעבור מספר שבועות לשהותו אצלינו, הרווחה התחילה להתערב בטענה שהוא חייב לצאת למוסדות מטעמם כי אצלינו המקום אינו מוכר ע"י הרשויות ועוד תואנות מהסוג הזה, הסיפור הגיע לבית משפט שם באתי ללוות את הילד (שבנתיים החליט להכיר בי כאבא רשמי שלו) , לאחר דיון ארוך, ומתיש קיבלתי מכבוד השופט את רשות הדיבור,כמה מילים על דוכן הנאשמים והשופט לא עמד בזה הוא קרא לילד אליו בארבע עיניים ולאחר מכן קבע באופן חד משמעי שהילד נשאר אצלינו בחווה. הילד הזה כבר תקופה ארוכה אצלינו הוא פרח, הוא השתנה הוא קיבל חיים בחזרה, את ההערכה שחסרה לו, אמון מהסביבה ומילד מלא כעס על כל העולם הוא הפך לאי של שלווה".

יש סדר יום בישיבה שלכם?
"ברור, ארוחת בוקר, שיעור, האכלת חיות, עוד שיעור, חוגים, מלאכות, בנייה, בקיצור אין רגע דל"

מסביבנו הבחורים עסוקים, מסתובבים ברכבי שטח קטנים מטפחים, מאכילים, מלטפים, נראה כי אין להם דאגות בעולם הזה חוץ מעוד שיעור לחטוף, ולהחליף תחבושת לכלב פצוע

למעשה הדילמות לא פשוטות
"אני אגיד לך מה הפרמטרים להצלחה בחיים וזה המוטו שלי בטיפול לא תואר לא מקצוע ולא נעליים:
1. פרקטיקה – הילדים בנו פה הכל בעשר אצבעות שלהם, את הבית מדרש (30 מתפללים בשבת א.ק) את הכלובים ומתחם המגורים של בעלי החיים וכו'
2. יחסי אנוש – הם מקבלים את האורחים והמבקרים הרבים, מה שנקרא 'צוות הגן'
3. מוסר עבודה- לא נותן פה הנחות לאף אחד כולם פה עובדים על פי הנהלים ומוסרים את נשמתם למקום".

רגעי נחת?
"עשינו השבוע סיום מסכת, זה היה רגע מרגש, פתאום הם חשים שיש להם פינה בעולם, הם לא הומלסים נוודים שנואים על הסביבה, אך אחד לא שופט אותם או מבקר, הם מצליחים להתנקות מהשריטות העמוקות של אנשי חינוך שפצעו אותם בלי משים, הם כבר לא שק חבטות של ההורים המתוסכלים, הם יושבים אצלי בשולחן שבת רגועים נינוחים לבושים שחור לבן, מרגישים בבית".

ומה אומר ראש הישיבה
"מו"ר ר' ברוך וויסבקר שליט"א בא לבקר לאחרונה לראות את המיזם המדהים הזה הציץ ויצא מלא התפעלות ואמפתיה, אחרי הכל היה לי ממי ללמוד".