"והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (טו, ו)
יש להתבונן מהי גדלותו המיוחדת של אברהם הטמונה בכך שהאמין בה'.
החסיד יעב"ץ (בספרו "חסדי ה'" פ"ב) הביא בשם ספר הזוהר, שבמילים "כה יהיה זרעך" הבטיח הקב"ה לאברהם שזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות יהיו מאמינים בה', ויישארו לעולם עמו של ה', וזהו "ויחשבה לו צדקה" – אברהם אבינו החשיב הבטחה מופלאה זו של הקב"ה כצדקה.
עוד באתר:
אמנם רש"י פירש, שהקב"ה חשבה לו לאברהם לצדקה על האמונה שהאמין בו, ועיין רמב"ן.
וניתן לפרש את הפסוק פשוטו כמשמעו, הקב"ה החשיב לאברהם את אמונתו בו כ"צדקה" – כדבר נפלא, וביאור העניין נראה כדלהלן.
בברכות ההפטרה נאמר, "כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד", הקב"ה אומר לדוד המלך ע"ה כך, אני אעניק לך נר דולק, ואתה תטלו בידך ותלך עמו בדרכים מדן ועד באר שבע במצב של סופה וסערה, ואעפ"כ נר זה לא יכבה! והנה השומע דברים אלו אינו מאמין שאכן זהו נר, וסבור כי הנר השתנה במהותו, אולם לאמיתו של דבר הנר נשאר בעל אותן התכונות הקיימות בכל נר שהרוח מכבתו, אלא שהוא לא יכבה לעולם! ממש דבר פלא.
כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו, "כה יהיה זרעך" – ההבטחות שהבטחתיך יתקיימו במלואן, כלל ישראל יכנסו לארץ ישראל ומשיח יבוא וכו', והנה לכאורה מציאות זו תלויה בבחירתם של כלל ישראל, ואכן, פעמים מספר נשקפה סכנה לקיומו של העם הנבחר, וכמו שנאמר "ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום" (איכה ד, ו), ושואלים חז"ל (סנהדרין קד ע"ב) "וכי משוא פנים יש בדבר?! ועיין שם.
ואף שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו על קיומם הנצחי של בניו, הדבר היה תלוי בכלל ישראל ובבחירתם, "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א, כז) הכל תלוי במעשיהם.
אולם, מודיע הקב"ה לאברהם אבינו, על אף כל הסכנות, בסופו של דבר יהיה טוב, כלל ישראל ישרדו לעולם, ואברהם "האמין בה'", האמין בדבר זה על אף היותו למעלה מתפישתו והשגתו של בן אנוש.
זוהי עצמותה ופנימיותה של המידה הנקראת "אמונה" – להאמין בדברים שהם למעלה מכל תפישה, והקב"ה כביכול "התפעל" ממנו עד אשר "ויחשבה לו צדקה"
