נכון מדובר סך הכל ב- 2 דקות מירושלים, נושק ממש,כל מה שצריך זה לעבור דרך מעבר בטון ארוך ארוך שמזכיר מתקן שב"כ פעיל,כל קשר בין המבנה המיתולוגי למבנה העכשווי מקרי בהחלט ועדיין בגני ילדים ובכל איורי התנך מתעקשים לצייר אותו ככה עם הכיפה המפורסמת, האבנים הישנות והעץ הבודד ליד, קבר רחל.
כידוע, יום ההילולא של רחל אימנו היה השבוע ,כיומיים אחרי יום הפטירה ניצלתי שעת כושר ראשונה בכדי לבא לדבר עם אמא רחל שתסדר לי כמה דברים שדורשים שינוי מיידי, שנים שלא ביקרתי במקום המדהים הזה ,לא יודעת אם הפחד הוא זה שהניא אותי, או סתם עצלנות מובנית, אבל מה שבטוח שחשתי כפי שתארתי לעיל כי הגעתי לאחד המקומות הכמוסים והשמורים ביותר במדינה.
קצת שוטטות סקרנית בסביבת הקבר לימדה אותי הרבה דברים שעד היום הכרתי רק מהסיפורים (מתוך העלונים, כמובן!) עליהם גדלתי.
עוד באתר:
במתחם כיום פועלים ישיבות וכוללים שמבינים את הערך הנדלני הרוחני של המקום הזה ארגוני חסד שונים כותרים כתרים ומייחסים את כל הפעילות וההצלחה שלהם לציון,
המוסדות מתקיימים בתנאים לא ממש ברורים וכוללים חבר'ה צעירים עם עיניים בורקות שנמצאים שם בשביל לשמור על המתחם שלא יפסיק קול התורה והתפילה,ערימות מזרונים לצד חיילים חמושים, ריהוט ישיבתי לצד קסדות, ישיבה בצל האש (ואבנים).
למרות שכבר יומיים עברו מאז ההילולה מתחם הקבר הומה אדם, קבוצות של בחורי חמד חסידיים ,עמך ישראל על גווניו וסגנונותיו, שולחנות עמוסי תקרובת לאמירת ברכות, ריח עז של נרות נשמה, ונשות צדקה שמבטיחות חמסה חמסה חמסה, חוטים אדומים, ברכה בכל, ותפילות על כל דבר שתבקשו בתמורה לכמה מטבעות.
את ציפורה פגשתי לאחר שזו עמדה עם שלל קונטרסים,ליקוטים ותיקונים וביקשה צדקה למשפחה בתמורה לחוברת מתוך האוסף ובמקרה הזה בתמורה לראיון קצר שהיא הסכימה להעניק לגולשי קול חי, העיניים שלה התרגשו כשהיא דיברה וניכר בה בהילוכה ובהתנהגותה שאמא רחל היא הדמות שעליה היא גדלה ומבחינתה אמא רחל עדיין נוכחת במקום, מחבקת, לוחשת מילה טובה, פועלת גדולות ונצורות, ואוספת את כל הדמעות שנשפכות אצלה בקבר בדליים ומעלה אותם לפני כסא הכבוד.
היכן את גרה?
"אני גרה ביבניאל,4 אוטובוסים ואני מגיעה".
לא רחוק לך מדי?
"רחוק? את בכלל מבינה מה המשמעות של המקום הזה?4 שעות אני בדרך אבל כשאני מגיעה לפה הכל נשכח, אני מתחברת זה כמו חמצן בשבילי".
מה , ראית ממש ניסים פה?
"תאמיני לי גיברת, ראיתי ניסים גלויים, הנה סיפור טרי מאתמול, הבן שלי לא הסכים ללכת לישיבה, לא התחשק לו, נעמדתי ליד הקבר החזקתי חזק חזק את הפרוכת ואמרתי למאמע רחל שאני לא זזה מפה עד שהבן שלי יסכים ללכת לישיבה, צעקתי,בכיתי, וכמה שעות אחר כך אני מקבלת ממנו טלפון "אמא החלטתי סופית שאני הולך ללמוד תורה",אז תגידי את זה לא ניסים????".
ככה מתגלגלים פה כל היום ניסים?
"תקשיבי,מגיעים לפה אנשים, מתגלגלים שעות(!!!) באוטובוסים בשביל לבא לעשות פה סעודות אמנים וסעודות הודיה, אתמול עשתה פה אישה בת 70 סעודת הודיה ענקית כיון שהחלימה מהמחלה הארורה, ועוד אחת שנפקדה בילדים אחרי 12 שנים בזכות התפילות על הקבר הקדוש הזה.כל יום אני מתרגשת מחדש פה,עכשיו תביאי כמה שקלים שיהיה לך לזכות ולהצלחה בהכלללללל".(במלרע)
נטולת כמה שקלים, חמושה בקונטרס מבית מוהר"ן, מלאה באושר על הקפיטל תהילים שאמרתי שם, חזרתי חזרה לחיים של היומיום, שם רחל מופיעה בסיפורים ובציורים ובשירים, מהיום הם ייראו אחרת בלי ספק.
