היום הוא יום היארצייט של רשכבה"ג מרן הגרא"מ שך זצוק"ל. המוני בית ישראל עולים לציונו הקדוש בבית העלמין בבני ברק לשפוך את תחינתם ותפילתם ולבטא את הגעגוע העז למי שהיה לרועה והמנהיג של העולם היהודי. בתכנית "הפוך על הפוך" שוחח הרב משה בן לולו עם מי שמנהל את אתר הציון, הרב יצחק שיינין על רבבות האנשים הפוקדים את הציון הוים ובמשך כל השנה.
"היארצייט של מרן הרב שך זצ"ל החל כידוע מאמש. אתמול היה היארצייט של מרן החזון אי"ש זיע"א ואנשים שפקדו את ציון מרן החזון אי"ש הגיעו גם לציון מרן הרב שך. היום הגיעו גם אנשים רבים ובנוסף פקדו את הציון תלמידות סמינר ותלמידי בתי ספר רבים. היום ב-14:00 תתקיים האזכרה המרכזית בהשתתפות משפחתו של מרן זצ"ל. הם עשו את זה בדיוק בהפסקה מהכוללים בכדי שלא יהיה ביטול תורה. בשעת האזכרה צפויים עוד אנשים רבים להגיע" אומר הרב שיינין.
כשהרב בן לולו שאל את הרב יצחק שיינין איך הוא הגיע להיות מנהל אתר הציון ומה התפקיד דורש ממנו הוא לא ידע שהתשובה תהיה כה מרגשת. "הכל החל ממש בסמוך לפטירתו. חבר אמר לי אם אני רוצה לנסוע אתו לבית החולים 'תל השומר' ואני הסכמתי. הגענו לבית החולים ושם היו מאבטחים שמנעו מהציבור להיכנס. אני הייתי עם נעלי בית עקב פציעה שארעה מספר ימים קודם לכן והשעה היתה 02:00. אמרתי למאבטח 'תראה אני עם נעלי בית אני בן משפחה הקפיצו אותי מהבית' הוא האמין לי ואני נכנסתי למחלקה וכך הצלחתי להגיע עד סמוך ממש לחדרו. המשפחה הייתה בחוץ וראיתי שם מחזה קורע לב שעד היום כשאני נזכר בזה אני מצטמרר. כולם זעקו שם בבכי 'שמע ישראל' והמחזה היה מרטיט. הצלחתי להיכנס גם לחדרו היה שם הרב חנניה צ'ולק, הרב סלומון רב בית החולים, בנו של מרן, אפרים שך ועוד נכד. לפתע אמרו 'ברוך דיין האמת' ואנשים ישבו על הרצפה קרעו קריעה ומיררו בבכי". משתף הרב שיינין ברגעי הדרמה הגדולים
עוד באתר:
"בהתייעצות מהירה, בעקבות אנשים רבים ששהו בכניסות לבית החולים, החליטו על תרגיל הסחה. עמעמו את האורות במסדרונות עד לדרך צדדית והרב צ'ולק, הרב סלומון, אפרים שך, אחד מנכדיו ואני הלכנו במהירות עד ליציאה צדדית לכיוון הבסיס הצבאי בתל השומר. שם עלינו על אמבולנס ונסענו לבני ברק. ישבנו באמבולנס ואני זוכר איך רעדתי ממש. אני יושב ליד מיטת מרן הרב שך הענק שבענקים. לא ידעתי מה לעשות התקשרתי לרב שלי והוא אמר לי לקרוא תהילים" מספר ברעד.
"חלק מתרגיל ההסחה היה" ממשיך הרב שיינין "שאמבולנס ריק יגיע לפנינו לכניסה לעיר, שם היו אנשים, אבל היתה טעות ואנחנו הגענו ראשונים. הצלחנו להתגבר על זה והמשכנו לכיוון ישיבת פונוביז'. בישיבה, כחלק מתרגיל ההסחה, חיכה אמבולנס ריק הכניסה ואנחנו הגענו מכניסה צדדית וכך הצלחנו להיכנס לישיבה. אמרו שצריך להוריד את המיטה ממקום למקום ואני לא הסכמתי. פחדתי פחד אמיתי. זה הרי ענק שבענקים. הגיעו הרב גולדשמיט ועוד כמה אנשי חברא קדישא לאחר טבילה במקווה והזיזו את המיטה. אני לא העזתי. השעה היתה כבר לפנות בוקר ואני הלכתי לבית. לא הצלחתי להירדם אבל אני זוכר שכשיצאתי מהבית לאחר כמה שעות הרגישו אבל. כל בני ברק היתה אבלה. חנויות היו סגורות, אוטובוסים לא נסעו וכך גם רכבים פרטיים ההרגשה היתה אבדה עצומה. משהו שאי אפשר לתאר. הרגשה שאני לא מאחל לאף אחד".
"לאחר ההלוויה" מספר הרב שיינין "אני מוצא את עצמי לא מצליח להתנתק מהרגעים העצומים שחוויתי לצד האלו ובמקביל ראיתי שאף אחד לא מטפל בקבר. אז סידרתי שם אוהל וספסל וכל מה שצריך וזה מקום שמתוחזק למעלה מ-15 שנה. יש פה תהילים ובמשך כל השנים אולי רק שני ספרים נעלמו וגם על זה אני מוחל כי בטח אנשים מתפללים מזה. אין גוף פוליטי או מישהו מוסדי שמחזיק את זה, כל המשימה ב"ה נופלת עלי".
האזינו:
