לא עשיתי תואר, לא מצליחה להתפרנס, שום עסקן לא עוזר

אתמול, אדמת ירושלים רעדה, אלפי בנות סמינר כשרות התאספו לשמוע את דעת גדולי תורה נגד האקדמיה, הסיקור והרעש סביב זה החזיר אותי המון שנים אחורה אל ספסל הלימודים שלי, אל מסלול הסמינר הישן והטוב, קוראים לזה נוסטלגיה.

אנשי חינוך ומבינים התראיינו מעל כל במה והביעו את דעתם על הכינוס הזה, מה מטרתו ומה המניעים שלו.

ואני שתקתי.

עוד באתר:

יד קלה על ההדק

עדויות: "המשיך לירות גם אחרי שזיהה את הפצוע כיהודי"

אבי יעקב

שידור מרתק

מני הולנדר: "אני יודע מה אתם חושבים עכשיו"

קול חי מיוזיק

כבתה השלהבת

מה הוביל לפירוק התזמורת המצליחה? יש פתרון לתעלומה

יוסי חיים

אל תגעו במשיחי

החלטות הכינוס: יום תענית ותפילה לביטול גזירת השמד

נתי קאליש

מחד אני לא מסכימה עם זה. רואה את המסלול אותו עברתי כבחורה ואח"כ כאשה, מבינה מה החשיבות של לימודים אקדמאים בשוק העבודה של היום, משרות נחשקות, קורסים מעניינים שדרישת הסף שלהם זה תואר ראשון, ואנוכי נטולת תואר נטולת בגרויות, יום רודף יום ושנה רודפת שנה ואני לא מצליחה בשום אופן להשלים את הלימודים הללו. לא חסר חסמים אם זה מצב משפחתי או כלכלי או כל דבר שמונע ממני לשבת לספסל הלימודים שלוש פעמים בשבוע ופשוט ללמוד.

ומאידך יש כאן סוג של מלחמה אמיתית שמעורבים בה רבנים ואישי ציבור, וכאחת שהתחנכה ואמונה על לשמוע בקול חכמים אני לא יכולה לצאת נגד או לתקוף את ההחלטות שלהם, אלא להנהן בראש, להרכין ראש ולשתוק.

האמת אני מבולבלת, פה ושם זרקו לי חברות כי ייתכן ומדובר במלחמת עסקנים ולא מלחמת פך השמן הטהור אך ביננו זה לא האישיו כאן, ואם הנושא הזה כבר נפתח ומדובר בואו ננסה להבין מה קורה פה בעצם והאם יש פתרונות לדבר הזה.

ראשית האם, אני תוהה בקול, האם מישהו יחזיר לי היום את אותם שנים שלא למדתי כי הלכתי בתלם וכמו שמקובל, האם למישהו אכפת שהמון דברים שרציתי או ניסיתי לגשת אליהם הדפו אותי כי "מה לעשות, היום זה מינימאלי בשוק תואר ראשון" ופותחים עליי עין עקומה?

הדברים השתנו עם הזמן, הלך הרוח, הסגנון, העולם, שוק העבודה, המעסיקים והמועסקים, מה שהיה נכון לפעם (נכון?!) לא נכון להיום, הרבה דברים שלא חלמנו שיקרה קורים.

תוסיפו לזה את שוק הפורח של כלי הדיגיטל הכשרים שפעם רק יכולנו לחלום עליהם והיום הם קורמים עור וגידים וכסף.

אז מה מתפתחת פה מלחמה על לימודים? על משהו שיכול לעזור לכל כך הרבה בנות להמשך החיים שלהם? תנו אלטרנטיבות אמיתיות, תדברו על פתרונות מעשיים, פרקטיים.

לא מתיימרת להיות יועצת או מציעה פתרונות אבל: אם אותם אלו שנלחמים ומשקיעים אנרגיות וכספים על זעקת ה'אקדמיה' היו יכולים לפעול במקומות הנכונים בכדי שיכירו בכל אותם נשים שהשקיעו על מסלולים ועל לימודים רק בלי תואר, כלומר יחזקו את המעמד הזה ויהפכו את זה לדבר מקובל שאשה נטולת תואר מטעמי 'דת' או מה שזה לא יהיה שווה לאשה עם תואר מול מעסיקים פוטנציאלים ובכך יעשו שינוי חשיבה ומוסכמות, כולם יצאו נשכרים מכך וממילא המלחמה היתה הופכת לתמך, למשהו רלוונטי וצודק והגיוני.

בנוסף, הקמת מסלולים מקוצרים לנשים חרדיות שלכאורה כבר 'פיספסו' את הרכבת, בכדי שיקבלו את התואר הנכסף, שיכללו אפדטציה חרדית אמיתית, בכדי שאשה לא תחפש את זה בחוץ ובכלל לא כל אחת בנויה לעבור את המסלול הארוך בדרכה לתואר אך העדר תואר נוטל ממנה אפשריות רבות של פרנסת הבית והשאת ילדים בכבוד.

עסקנים,הגיע הזמן האמיתי שלכם לפעול בסוגיית התארים, נכון שבמדינה שלנו רק צעקות עוזרות אבל במקרה הזה, צר לי לאכזב רק מעשים הם אלה שיובילו את השינוי.

חזק וברוך