"מבחינתי רגע השיא שלי זה כשאני יודעת שאני מאפשרת לבעלי היקר לשבת ללמוד בלי הפרעות או דאגות", אמרה לי דיני ועיניה נצצו כברק.
אחת לכמה דקות היא מיטיבה את המטפחת לראשה לבדוק ששום דבר לא זז שם, לבושה בצניעות ובפשטות ופניה קורנות באור יקרות , אור של מימוש עצמי.
דיני היא הייטקיסטית, היא כותבת קוד ומפתחת אפליקציות, היא עובדת ב"בי אף מובייל", בית תוכנה סופר אלגנטי, שמחנך את העובדות ליצור וליזום, יש שם חופש פעולה בדומה לענקי הייטק כדוגמת גוגל והדברים שהבנות עושות שם הן בפסגת הטכנולוגיה, כמו למשל אוגמנטט או וירטואל ריאליטי (לא יודעת מה זה, תגגלו).
עוד באתר:
כשהיא מדברת במהירות כזאת בשפה שנהירה לה היטב נדמה כי היא מדברת צרפתית מצויה, או אמהרית למי שמתעקש.
רמת הידע והטכנולוגיה שלה ברמה הגבוהה ביותר והיא מתאימה לחלוטין לאזורי ההיטק הנחשקים ולמגדלי השן בהרצליה וקיסריה, אבל קודם כל היא חרדית, ומשיחה איתה היא מבהירה לי את זה ומסבירה לי כמה חשובה לה סביבת העבודה שתהיה כשרה וטהורה.
דיני, בת למשפחה של שלש עשרה נפשות, נשואה בקושי שנתיים ויש לה כבר שני ילדים, היא מתפללת שלוש תפילות, מקפידה לא לאכול במסעדות, חובשת לראשה מטפחת, אבל מתחת לכל החזות הזאת מסתתרת יזמית הייטק רעבה במיוחד, מפתחת מובייל מוכשרת בטירוף, ואחת שמחזיקה באמתחתה אפליקציה עם עשרות אלפי משתמשים.
ודיני היא לא היחידה כשאני מסתובבת שם במשרד המטופח שממוקם בשכונת רמות אני מוצאת שם שילובים ואינסוף סיפורים מרתקים שמבהירים לי כמה אני בורה ועמת אפליקציות.
אני מוקפת במלל על מליוני הורדות, על משחקים בינלאומיים על סטארט אפים ועל יזמיות. נשים רוחשות סביב כדבורים חלקן נתונות עמוק בסוגיא חלקן כבר פיצחו אותה והן מאושרות עלי מחשב.
שולחן עגול, שיח או עבודה?
בחדר הישיבות יושבים לפגישת עבודה לקוחות בעלי חזות חילונית לחלוטין עם מפתחות חרדיות למהדרין, לרגע נדמה לי כי הגעתי לבניין של 'גשר', מברור קצר מסתבר כי הלקוחות עלו לירושלים היישר מצפון תל אביב.
אני מבקשת סליחה רגע ומתפרצת לפגישה, חייבת להבין מה מניע חבר'ה כאלה לפתח את מיזם חלומותיהם דווקא אצל חרדים?
יריב עונה לי "מבחינתינו לעבוד עם חרדים זה כבוד יש להם יושרה ואמינות שקשה מאד למצוא, יש להם מסירות מדהימה ורעב להצליח וזה עושה את כל ההבדל".
יריב לא היחיד. מנכ"לית אינטל היוצאת כחלק מנאום הפרידה שלה הדגישה כמה חשוב לשלב בעולם של הייטק חרדים מהמון סיבות מוצדקות עד מאד.
מרגש אותי לראות את זה, נשים שרובן מפרנסות יחידות ובכבוד, מחזיקות אברכי משי שאין להם בעולמם אלא לימוד תורה.
מרגש לראות נשים ששומרות על חזותן החרדית המלאה והמח שלהן תאב ולומד וצובר עוד ועוד ידע.
חרדיות וטוב להן
לאה עובדת נוספת מספרת לי שבאחת האפליקציות הראשונות שהן פיתחו הן היו צריכות לצאת לתחנת האוטובוס עם מכשיר האייפון שברשות המשרד לקרוא QR קוד שבתחנת האוטובוס .
אף אחת מהן לא העיזה להסתובב ברחוב כשברשותה המכשיר האסור והטרף הזה מחשש עינא בישא. זה נשמע קריפי לחלוטין אבל אף אחת מהן לא תחזיק מכשיר כזה בבית, אף אחת לא תחזיק חשבון פייסבוק , או אינסטגרם וחבר מרעיו. פשוט לא.
ולמרות זאת כל אחת מהן מכירה את העולם הזה, יותר טוב מכל משתמש, גם המכור ביותר.
חדווי למשל שלא השתמשה מעולם בפייסבוק ובקושי יודעת לאיית אותו מפתחת כעת אפליקציה שיש בה תיוגים ופוסטים ומבוססת GPS.
ושוב אני נפעמת מנסה ליישב בתוכי את הסתירה שמתפרצת , מנסה לפרש לעצמי את הדיסוננס המדהים הזה שנוצר כאן, בין קודש לחול, בין מגזרים שונים ואולי דוקא ממקום כזה שכולו פסגת ההייטק וסמל החרדיות תבוא בשורת הדו קיום.
לו יהי.
