ח"כ יגאל גואטה נאם אמש במליאת הכנסת והתייחס לפרשת אלאור אזריה. גואטה הביא משל מהמדרש על "חלב לביאה", ובמליאה התפתח דיון האם אומרים עשר עיזים או עשרה עיזים.
"אין ספק שזו טרגדיה עצומה" פתח גואטה, "הסיפור של החייל שאני כן רוצה לקרוא לו הילד, אלאור אזריה. אבל אני לא יכול שלא לפתוח במשל שהוא משל שמובא במדרש תהילים, שהוא מהמדרשים הקדומים ביותר.
"מסופר שם על איזה מלך שחלה במחלה קשה ואמרו לו שאין תרופה למחלה הזאת, עד שהגיע איזה רופא מיוחד ואמר לו: תשמע, יש לי איזה פתרון למחלה שלך, אבל אתה חייב לשתות חלב לביאה. אמר: מאיפה נביא? אמר לו: נכון, זה קשה, אבל תביא חלב של לביאה ותשתה את זה ואתה תבריא. התחיל לשאול את כל העוזרים שלו והשרים איך מביאים חלב לביאה. אחד מהעוזרים אמר לו: יש לי דרך להביא לך חלב לביאה. אמר לו: איך? אמר לו: תן לי עשר עיזים ואני מביא לך חלב לביאה.
עוד באתר:
ואז העירה ח"כ מירב בן ארי: עשרה עיזים.
יגאל גואטה השיב לה: עשר עיזים.
בן ארי: עשרה.
גואטה: עשר. עז זה נקבה. תיש זה זכר.
בן ארי (כולנו): אתה צודק.
גואטה: תודה לך. כל כך חיכיתי שמישהו יעיר לי. תודה לך. גם עז וגם עיזה זה נקבה, ותיש זה הזכר.
בן ארי: כל הכבוד.
"בכל אופן, נתן לו המלך עשר עיזים, אמר: לך, לך מהר ותביא את החלב הזה. הלך לעיר רחוקה, הייתה שם לביאה עם הגורים שלה. אי אפשר ישר להיכנס לכלוב של הלביאה, אז הוא ככה מרחוק זרק עז והתקרב קצת, אחרי קצת זמן זרק עוד עז והתקרב עוד קצת עד שהוא ככה התיידד עם הלביאה הזאת והתחיל ללטף אותה ותוך כדי זה גם חלב אותה ומילא ככה כד יפה של חלב לביאה.
"שמח וטוב לב מתחיל לנסוע חזרה הביתה למלך. בדרך הוא עוצר במלונית, ישן בלילה שם חולם חלום שכל האיברים שלו רבים אחד עם השני. הידיים אומרות: ואללה, אם לא בזכותנו, שחלבנו את הלביאה, מי היה מביא את החלב? והרגלים אומרות: אם לא אנחנו היינו הולכות, אז מי היה מביא? וכל האברים רבים על הקרדיט, כמו בכנסת פה.
"בסוף בסוף בסוף אומרת להם הלשון: על מה אתם מדברים? אם אני לא הייתי אומרת את זה אז לא היה מתחיל כל הסיפור הזה. ידיים, רגליים – הכול זה אני. אמרו לה: מי את בכלל? אפילו עצם אין לך ואת נמצאת במקום חשוך. בכל אופן, התחילו לריב ואז הוא הגיע אל המלך והלשון אמרה לכל האיברים: עכשיו אני ארה לכם באמת מי פה קובעת את סדר-היום. ואז המלך מחכה: הו, ברוך הבא, נו, מה הבאת? הוא אומר למלך: הבאתי לך חלב של כלבה.
"אומר לו המלך: מה? מה הבאת? אומר: חלב של כלבה. אומר לשומרים: תפסו אותו, קחו אותו, לכו תתלו אותו. מה זה חלב של כלבה?
"בדרך לגרדום, כולם בוכים, אומרים, תשמע, תחזיר – אבל אמרתי לכם שהכול ביד הלשון. אתם רואים, עכשיו, הולכים לתלייה ביד הלשון. אמרו לו, תעשה טובה, תשנה את הגזר-דין. בדרך לתלייה הלשון אומרת למלך, למה אתה לוקח אותי לתלייה? אז הוא אומר, אמרת שהבאת חלב של כלבה, אומר, לא, פשוט אני בא מעיירה שללביאה קוראים כלבה, אבל זה חלב של לביאה, תבדוק את זה. אכן בדקו את זה, וראו שזה חלב של לביאה, והחזירו אותו, וחיים ומוות ביד הלשון.
"ולכן חברי חברי הכנסת, מאז אותה ירייה שנורתה לפני כתשעה חודשים, נשברו קולמוסים רבים ותחת כל מיקרופון רענן שמענו כל מיני כתבים ושדרנים, ולצערי, גם חברי כנסת שאפילו אולי אם הכוונה היתה טובה, אבל המעשה לא היה טוב, וחכמנו אומרים, אם מילה שווה סלע, שתיקה שווה שניים. אז בואו, נשאיר את הנושא הזה כנושא שהשתיקה יפה לו.
"אני בטוח שאם היה קצת יותר שקט בכל הפרשייה הזאת, היא היתה מסתיימת בצורה אחרת. ובואו ניתן לזה קצת שקט, בתקווה גדולה שבאמת הנושא הזה יבוא על פתרון טוב ונשמע בשורות טובות.
