השבוע העיר אלעד חוותה אבידה קשה כששני צעירים מבני העיר נהרגו בתאונה קשה.
הכרתי היטב את אחד מהם, יוסי ז"ל. נער עם לב זהב וחיוך, נער עם סמכותיות טבעית ופנימית, שהיה עסוק בכיבוד הורים בצורה מיוחדת, שהיה תמיד מוכן לעזור לשני עם חיוך צנוע וחן טבעי. האסון הכבד הזה פתח צוהר נוסף להכרת אישיותם המיוחדת של המנוחים ולידיעה על עומק ההפסד שחווינו. אך יחד עם זאת נפתח פתח גם לתופעות של רוע ושחיתות מוסרית.
הניצול הציני של מאן דהו לרכב על המקרה הטרגי הזה למען אג'נדה כלשהי. לשרבט מילה מכוערת על מודעת האבל הינה התנהגות מגעילה וראויה לכל גינוי. התנהגות שמזכירה את הקמפיין של ארגוני צער בע"ח נגד משלוחי הבהמות בצפיפות ,ובצורה שגורמת להם צער. בקמפיין הם עשו שימוש ציני בזכר השואה וב'משלוחי המוות' הידועים לשמצה.
עוד באתר:
לקחת אסון כזה טרגי וכואב שעבר עלינו, ולנצל אותו לקמפיין נגד קבוצה/ תופעה קיימת הינה מבישה מכוערת פוגעת ועושה שימוש ציני ונלוז בטרגדיה. אך יחד עם זאת הפרסום הרב והעיסוק התקשורתי המוגבר סביב אותו כיתוב, מקיימת את אותו ניצול ציני של האסון הטרגי שוב לקידום אג'נדה הפוכה.
לקחת את אותו כיתוב קטן שלא ברור ע"י מי נכתב ולהפוך את זה לחזות הכול .ולעיסוק המרכזי שעל סדר היום. מלבד היותה 'פרס לטרור' ,וחיזוק ופרסום של אותו גורם שעשה את המעשה המביש הזה, שמעודד התנהגות והתנהלות תוקפנית כלפי קבוצה אחרת. הרי שהפרסום הרב והקריאות שנשמעו שצריך "לעקור את התופעה מהשורש", ולדאוג ל'חינוך מחדש' של כל ילדי ישראל החרדים, הינה שוב לרכב על התופעה ועל האסון המצמרר והטרגי של אחר לקידום המטרה והאג'נדה.
רבותי, תנו למשפחה להתאבל! תנו למכרים ולחברים לכאוב את הכאב. אותו אדם שכתב את מה שכתב צריך לעשות חשבון נפש כנה עם עצמו. אבל זה לא פוטר אותנו מלבחון את עצמנו. מה אנחנו עושים כדי לנחם את המשפחה? איך אנחנו פועלים לעילוי נשמת המנוחים? איזה חשבון נפש מוטל על כל אחד מאתנו לקיים בינינו לבין עצמנו. במה על כל אחד להתחזק ולקבל על עצמו בעקבות האסון הכבד שחווינו .
כשאלה יהיו השאלות שלנו. כשזה יהיה העיסוק התקשורתי והציבורי .אזי ודאי שנזכה לגאולה השלמה, ולפגוש אותם שוב בקרוב בתחיית המתים.
הכותב הינו סטודנט למשפטים, ורכז פרויקט 'בחזרה לקהילה' בעמותת 'עלם'
