מי שלא אכפת לו שאחרים יסבלו, העיקר שהוא לא ידע מזה, שיעבור בבקשה לידיעה הבאה. מי שמחפש לטמון את הראש בחול, ולחפש סיפורים עצובים פחות, שיעשה את זה במקום אחר...
אבל הסיפור האמיתי הוא על ברוריה.
לברוריה מרחוב עזרא בבני ברק היו כאבי ראש וכאבי גרון, ואכן, היא אובחנה כחולה בשפעת.
עוד באתר:
המפנה העיקרי ארע רק ממש בסוף הסיפור, אם אצלנו נורופן ואופטלגין, רא-פא-פן ומוקיספן פותרים את הבעייה, אצל ברוריה הסיפור הסתיים ב-לא פחות מבית החולים - בית ההלוויות ובית הקברות.
מול עינים לא מאמינות, וכמעט לא בוכות, של בעל המום, עם שמונת ילדיו בכל הגילאים, נטמנה ברוריה בחטף תחת רגבי האדמה האילמים, זמן קצר אחרי שחשה רע
באיבחה אחת, מאמא מפרנסת-מבשלת-מטפחת ודואגת, היא נהייתה ל'אמא-זכרונה-לברכה'.
יחד עם שמונת הילדים ההמומים, נשאר גם יתום כפול, בן משפחה שאומץ על ידם והגיע להתגורר עימם, גם הוא כמו כל עשרת הנפשות שנשארו לבד, לא מאמין שזה קרה באמת...
אי אפשר להקל ראש בפטירה אחרי מחלה ארוכה, אבל לילדים של ברוריה לא היה אפילו זמן להתכונן.
אין לנו דרך להרגיע את מוישי, הבן מהישיבה, שמעת סיום ימי האבל, לא מפסיק למרר בבכי.
אין לנו גם מה לענות על השאלות של אסתר [בת ארבע וחצי] שבכל צהרים מחפשת את אמא במטבח ושוכחת כל יום מחדש שהיא כבר לא כאן...
אין לנו תחליף להציע לשמולי בן השנה וחצי, שמייבב בכל לילה, וצועק 'רק אמא'!!
מה ניתןלענותליתומים שמטה לחמם נשבר באחת?
ברוריה, חוץ מלהיות אמא אוהבת הייתה גם המפרנסת של הבית, היא הייתה מקור ההכנסה המשמעותי של כל המשפחה. וכך יחד עם כל מה שהופסק, הופסקו גם ההכנסות.
ופתאום אין כסף לא לדברים המיותרים ולא לדברים שממש לא מיותרים. אין כסף לצאת לטיול שישכיח קצת את הקושי, אבל גם אין כסף לנעלי חורף חדשות.
נח לנו יותר לרפרף עכשיו הלאה, להפטיר 'אוי', ולעבור חזרה לסדר היום ולמה שנח לנו לשמוע או אז תשאר המשפחה הזו שאבדה לה המשענת כמו ספינה טרופה בלב ים, בלי שום עזרה שהם חייבים.
ומאמץ אחד קטן שלנו יכול לעזור ולתת קצת תקווה בלב היתומים הטריים והרכים.
'קופת העיר' נרתמה להקים קרן עבור המשפחה, ובשעות אלו ממש מתקיימת ההתרמה החד-פעמית אבל ההכרחית הזו, בה כל עם ישראל ביחד, מצרף תרומה לנתינה, וכך, חוץ מעידוד וחיזוק עצום שהם יקבלו, תהיה להם גם אור בקצה המנהרה. לתרומות למשפחה כנסו http://bit.ly/2iO6tQO
