הגאון רבי מאיר מאזוז התייחס בשיעורו השבועי האחרון לסוגיית המחירים בשנת השמיטה ושיגר איום ברור לכיוון סוחרי הירקות שלדבריו הפקיעו שערים.
וזה לשון הרב: "לדוגמא יש את "היתר המכירה" בשמיטה. אני לא בעד היתר מכירה, אבל אנשים שאין להם אפשרות אחרת רק לאכול מזה הרי יש להם רבנים גדולים שהתירו את זה, וביניהם: רבי יצחק אלחנן, היש"א ברכה, שו"ת שמחה לאיש, הרב קוק ואפילו הרב אהרן קוטלר והרב משה פיינשטיין.
יש שמוכרים בשמיטה את אותם הירקות שכבר היו בחנות לפני השמיטה, ופתאום אחרי ראש השנה של שנת השמיטה המחיר שלהם האמיר פי ארבעה, למה? כי זאת שמיטה! שוטים שבעולם, למה תעשו אותם פי ארבעה? הרי זה אותם הירקות של השנה הששית, מה קרה לכם? . והם אומרים: זה "שמיטה" וצריך לשמוט את האזניים של בני אדם… ולמכור הכל ביוקר, אבל אסור לעשות דבר כזה למה אברכים פחות מחקלאים?
עוד באתר:
לכן כיון שלא כדאי לאכול היתר מכירה, זה תלוי במוכרים, אם יעשו מחירים סבירים אין הכי נמי. אבל אומרים שאותה חנות שמיטה שמוכרת בנתיבות מלפפון בשקל אחד, בבני ברק מוכרים אותו בארבעה שקלים! למה? מדוע אתם גוזלים? הרי כל שנת שמיטה הולכים ואוספים "קרן" לחקלאים, כדי שיהיה להם מה לאכול ולהתפרנס, אז למה אתם לא חושבים על האברכים? הרי אין להם מה לאכול והם חיים בדוחק, וכי אפשר למכור להם פרי או ירק במחיר פי ארבעה? אין דבר כזה.
ואנחנו בישיבה מחמירים ולוקחים מחנות שמיטה, אבל מחפשים את החנויות שמוכרות במחיר סביר. ולכן תחשבו עליהם לא פחות מאשר על החקלאים. והנה חכם אחד מירושלים אמר לי: מה פתאום? בגלל היוקר יאכלו טרף? ואני מדפיס את הספר שלי עכשיו אז תענה לי מהר, אמרתי לו: אם אתה מתחיל לדבר על "טרף" אז אין ויכוח, כי אתה חייב להתייחס לגוף הדברים, אבל אם אתה מחליט מראש שכל חכמי ישראל שהתירו ואכלו מזה הם אכלו טרף, עד כאן תחום שבת, אז תכתוב מה שתרצה ולא אענה לך, ואפילו תדפיס את זה אלף פעם, הרי דברים בטלים לא יישארו. אתה לא יכול לומר שהרב עובדיה הדאיה אכל טרף, והרב עובדיה יוסף אכל טרף, ורבו של אבא -צרבי רחמים חי חויתה הכהן ע"ה אכל טרף, מה קרה לך?! יש גבול לשגעון.
ולכן זה תלוי במחירים צריך לדעת להתחשב בציבור וצריך להתחשב בציבור. ותראו איך הלל הזקן התחשב בציבור, כשהוא ראה שבני אדם הפסיקו להלוות בשנה הששית, כי עוד מעט תבוא שנת שמיטה וצריכים לומר "משמט אני" וגמרנו, אז הוא עמד ותיקן "פרוזבול", ובאמת שזה כבר היה קיים אלא שזה היה רק באופן פרטי כמו שאמרו במשנה"המוסר שטרותיו לבית דין אינו משמט", והלל ראה שאפילו שהתורה אמרה "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו" עדיין רעה עינם. וכמה שהתורה אומרת "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך", הם לא כ"כ מאמינים בזה, ולכן הוא עמד ותיקן פרוזבול. אותו דבר כאן, כיון שראו שהציבור לא יכולים לעמוד בגזרה הזאת של השמיטה, אז עשו להם "היתר מכירה". אבל אמרנו שאנחנו מחמירים בשמיטה, כי היתר מכירה זה לא לכל אחד אלא בשביל אנשים שאין להם ברירה, ולכן צריך תמיד להבין את זה, ולא חכמה לומר: אני מתיר, אני מתיר, אני מתיר, אני מתיר, אבל אל תעשו את זה.
