יתד' על מתפרעי עמונה: "צעירים מופקרים – זרע הפורענות"

במאמר מערכת הבוקר בביטאון הליטאי 'יתד נאמן' תחת הכותרת "פורעים ומזיקים" תוקף העורך הראשי ישראל פרידמן בחריפות את נוער הגבעות והאלימות של  גידולי הפרא 'נוער הגבעות'.

"ארבעים משפחות התגוררו ביישוב עמונה. שמונה שנים הן ניהלו מאבק עיקש, נגד ארגוני השמאל שסימנו אותם כמטרה לפינוי. שמונה שנים של מאבק משפטי, ציבורי, פוליטי, נגד ארגונים שחברו ביניהם להביא להחרבת היישוב, בתקווה שיוכלו להחריב עוד יישובים יהודיים. ההר בו ממוקמת עמונה, יישאר הר טרשים שומם. איש לא יבוא לגור בו. הפלשתינאים הטוענים לבעלות על המקום, לא יבנו שם יישוב. הם היו שמחים לקבל פיצויים נדיבים מהמדינה, כפי שמקובל במקומות אחרים, אבל אז היו מוצאים עצמם מוטלים מתים באיזו גבעת טרשים אחרת, נענשים על עונש הבגידה במורשת הפלשתינאית, השואפת לגרש את היהודים מכל אדמת פלשתין הגדולה, בין הירדן לים. לו היו אותם ארגונים דואגים לפלשתינאים, הם היו נאבקים על השגת פיצויים מוגדלים, שיאפשרו להם לחיות את שארית ימיהם באושר ובעושר. אבל גורלם של הפלשתינאים מעניין אותם כקליפת השום. הם רוצים לראות יהודים מגורשים מבתיהם, ואין ספק כי מראות השבוע מעמונה, גרמו להם לאושר וסיפוק.

"זה היה מחזה עצוב. קורע לב. יהודים שהגיעו להתיישב באדמת ארץ ישראל, בעידוד המדינה ובסיועה, מצאו עצמם מושלכים מבתיהם אל הבלתי נודע. כל האופציות האלטרנטיביות שהוצעו להם, התבררו כבלתי ישימות. התושבים, אנשים מן השורה, שומרי חוק, ביקשו להתפנות בכבוד, מתוך הפגנת מחאה על הפינוי, אבל מחאה מסודרת, מאורגנת, שתבליט את זעקתם, את כאבם, אבל לא תפגע באלו שנשלחו לבצע את התפקיד הקשה של הפינוי.

עוד באתר:

הדברים המלאים

האדמו"ר זעק בכאב: חליפת האברך זהה לבגד של אשתו

נתי קאליש

צפו

הצנחן נקלע למערבולת עננים, וכמעט קפא למוות

שמעון כץ

בחסדי שמים

סוף טוב לחיפושים: לוי יצחק אותר בוואדי; פונה במצב קשה

אבי יעקב

הקול החדש

פרק שכמותו לא היה: מי תפס את עמדת ההנחיה?

מערכת הקול החדש

"אלא שאז הגיעו למקום עשרות צעירים, משולחי רסן, חסרי משמעת ותרבות, והפכו את הפינוי לאלים, מכוער ומבזה. מכל מראות הפינוי הכואב, יחרתו בזיכרון התמונות הקשות, בהן ציור של 'צלב קרס' על אחד מקירות הבתים, כתובות נאצה מחרידות, ומראה בית הכנסת ביישוב שהפך להיות זירת קרב מדממת. צמיגים, מוטות, אבנים שנותרו מוטלים על רצפת בית הכנסת, לצד ארונות עם ספרי קודש, היו עדות אילמת לאשר התחולל במקום, קודם שאותם צעירים פונו בכוח. עשרות פצועים משני הצדדים, הובהלו לבתי חולים לטיפול רפואי. יו"ר מטה המאבק של עמונה, ניסה לפנות את הצעירים הללו קודם הפינוי, בבקשה להימנע מאלימות, אבל לשווא. לדבריו "הנערים הללו הם דור חדש, צעיר יותר וקיצוני יותר מהדור הקודם". דור חסר הנהגה, חסר שליטה, חסר רסן. גם פניית גדולי רבני המחנה הדתי-לאומי אל הצעירים הללו נפלה על אוזניים ערלות. הם הרי מבינים טוב יותר מהרבנים, כיצד צריך לנהוג ומה צריך לעשות.

"הציבור הד"ל, אינו יודע כיצד לעכל את גידולי הפרא הללו שצמחו על אדמתו. צעירי 'נוער הגבעות' נעדרי הרסן. אלו הפוגעים בפלשתינאים חפים מפשע בפיגועי 'תג מחיר', ובמקביל משליכים מוטות ברזל על שוטרים ושופכים עליהם חומר חריף. מדובר בקומץ קטן אבל רעשני. ציבור שולי אמנם, אבל הוא מכתים את כל המאבק. בסופו של דבר, מעשי הקיצונים הללו, הם אלו הנשארים בזכרון, והם הגורמים לציבור הגדול, להיות, כביכול, מוצג כאלים, כסורר וכחסר מעצורים.

"הבעיה המרכזית של מחנה זה, היא המרד ברבנים. במורי הדרך שלהם עצמם. זה מתחיל מהצמרת, שאינה רואה ברבני התנועה משום גורם שיש להתחשב בדעתו, ומשם זה מחלחל אל הנוער. אם הדמויות הרבניות המרכזיות של מחנה זה, אינן גורם שיש להתחשב בדעתו, אזי אין כל גבולות. הצעירים המופקרים הללו, עם המראה החרד"לי, מבינים טוב יותר מהמנהיגים, כיצד צריך לנהוג. זרע הפורענות נעוץ באלו שאינם רואים במנהיגים הרוחניים את מורי הדרך, או לחילופין – מחפשים מנהיגים רוחניים משלהם, ומבצעים את מעשי הוונדליזם שלהם, כביכול בחסות רבנית. הם יתרצו בק"ן טעמים את הפעולות האלימות שלהם, ויסבירו כי זו הדרך היחידה להתמודד עם השלטון הדורסני. הטיעונים של ההנהגה הממוסדת כי ניתן להשיג הרבה יותר בדרכים דיסקרטיות, נראים כרפיסות, כחולשה, ולא כתבונה הנרכשת לאחר שנים של ניסיון.

"כך הם גורמים נזקים למאבק שלהם עצמם. במקום לקרב יותר אנשים מהציבור הכללי להבנת האידיאולוגייה שלהם, הם מרחיקים אותם ממנה. הם גורמים ליותר ויותר אנשים, להביע סלידה מדרך שהם כביכול מבקשים לייצג אותה. במאמר שפירסם בסוף השבוע עיתונאי מהמחנה שלהם, הוא תוקף אותם בחריפות וכותב: "אותם בני נוער פורעי כל עול, הם אנרכיסטים שאינם מייצגים את תושבי עמונה ואנשי ההתיישבות. בכך הכתימו אותם פורעים את מאבקם בכתם נורא. את הנזק הקשה לו גרמו אותם פורעים, ייקח עוד שנים רבות לתקן".

"כאמור, מכל המאבק של תושבי עמונה, יישארו בזיכרון המראות הקשים הללו. צלב קרס. כתובות נאצה. בית כנסת מחולל, כי התקשורת אוהבת 'לחגוג' על השוליים הקיצוניים.