למעלה מ-60 עורכי דין חרדים השתתפו בסיור שהתקיים בימים האחרונים בבית המשפט העליון בהדרכתו של שופט בית המשפט העליון נועם סולברג. את הסיור ארגן המשנה לראש לשכת עורכי הדין עו"ד יוסף ויצמן יחד עם עו"ד משה מורגנשטרן, סגן ראש ועדת ביהמ"ש העליון בלשכת עורכי הדין ועו"ד מנחם מושקוביץ סגן ראש הלשכה יחד עם בכירי עורכי הדין החרדים.
בתחילת הסיור הסביר השופט סולברג לעורכי הדין את צורת העבודה של שופטי בית המשפט העליון. השופט סולברג הסביר כי בכל בוקר בשעה 8:00 נפגשים שלושת חברי ההרכב עוד בטרם החלו הדיונים להכנת התיק ועוד לפני ששמעו את הצדדים. מפגש נוסף בין שלושת השופטים מתקיים לאחר שמיעת הצדדים וקבלת החלטות הן באשר לזווית הראייה על התיק בעיני כל אחד מהשופטים שדנו בו, והן חלוקת עבודה בין השופטים ובכלל זה, על מי מבין שלושת חברי ההרכב מוטלת המשימה לכתוב את פסק הדין העיקרי.
השופט סולברג הרחיב בעניינים נוספים הקשורים לעבודת בית המשפט העליון, קבלת החומרים מבתי המשפט המחוזי ולימודו, צורת הכנת התיק לפני דיון על ידי השופטים ועוד. השופט האיר את עיני השומעים, שעל אף שכולם משמשים כעורכי דין מן המניין, חלק ניכר מהדברים היו חדשים אף לאוזניהם.
עוד באתר:
בחלקו השני של המפגש הפנו עורכי הדין שאלות לשופט, בהן שאלות הקשורות לעניינים מקצועיים של עורכי הדין ובחלקם שאלות הקשורות ליחסי דת-מדינה-משפט. בין היתר נשאל השופט סולברג על היחס בין ההלכה לבין המשפט הישראלי, והשיב שלדעתו "ברוב רובם של התיקים בבית המשפט אין התנגשות בין הדברים" לדבריו: "במקרים הבודדים שיש הרי שיש מקום של כבוד למשפט העברי".
בין היתר הצביע סולברג על שני מקרים; האחד, בו הייתה התנגשות בין חופש הביטוי לבין שמירה על הפרטיות. במקרה כזה, אמר השופט, הוא עצמו פנה למקורות היהודיים והראה שהשמירה על הפרטיות הינה עתיקת יומין עוד מימי התורה, כשהוא מצטט מפרשת בלק את ברכתו של בלעם שציין את ישראל בברכו "מה טובו אוהליך יעקב" שפתחי האוהלים שלהם אינם מכוונים האחד מול השני, דבר שמדגיש את העובדה שלכל אחד יש את הפרטיות שלו. מחמת זה, ציין השופט, פסקתי שערך זה של שמירה על הפרטיות שהינו עתיק יומין ביהדות, חשוב יותר מהערך של חופש הביטוי.
דוגמא נוספת ציין סולברג, היה קשור לתיק בו הוא עצמו ישב בדין כשופט שלום, ובו העלה הסנגור טענה לפיה העד שעדותו אמורה הייתה להרשיע את הנאשם, פסול לעדות על פי ההלכה. השופט סיפר כיצד בין מנחה לערבית הוא למד את הסוגיא, לרבות המאירי ועוד ראשונים ומצא כי האמור בהסברי הראשונים לגמרא, מתאימים לפסק הדין בסוגיא הנידונה בפניו, ועל כן על אף שפסק על פי החוק הישראלי הוא נתמך על אדני ההלכה היהודית.
