"ער איז מיין בעל מנגן" • לייבל'ה ליפסקר מספר על הדוד אלי ז"ל

מירי שניאורסון אחיינית של ה׳בעל מנגן׳ החסידי אלי ליפסקר ע״ה שוחחה בתוכנית 'ענין משפחתי' בקול חי עם לייבלה ליפסקר-נגן ותזמורת של איש אחד בתום השבעה לפטירתו ויחד הם נוברים בתקליטיה של רדיו קול חי כדי להאזין למנגינות הלחנים והניגונים של חייו.

כבר בתור בחור בישיבה, בשנת העשרים לחייו, הגה רעיון שמלווה את תהלוכות ל"ג בעומר עד היום. הוא היה זה שהגה את קבוצת הילדים עם התופים שעברו לפני הרבי בתהלוכה של אותה שנה. "הרבי מאוד עודד את המתופפים ועשינו זאת מאז בכל שנה. היו שנים שהרבי ביקש שהילדים יעשו סיבוב נוסף כדי להוסיף בשמחה", סיפר ר' אלי במשך השנים.

אבל זה היה הצעד הראשון שלו בעולם המוזיקה החב"דית. באותן שנים הפך ר' אלי ליפסקר לפורץ דרך, לאחד ממובילי עולם המוזיקה החסידית. "אני זוכר", אומר ר' פתחיה, "שכילדים היינו מחכים בקוצר רוח לסלילים שהיו מגיעים אלינו הביתה עם קטעים שהוא הקליט".

כמי שהקפיד לדווח לרבי על כל צעד ושעל בתחום עיסוקו, זכה ר' אלי להוראות רבות. בהם למשל ההוראה כי על גבי התקליטים שהוציא לאור, יופיע הכיתוב כי אין לשמוע בהן בשבתות וחגים. או למשל ההוראה כי על התקליט בו הושמעה מגילת אסתר בנוסח הקריאה החב"די תופיע ההבהרה כי השומע בתקליט אינו יוצא ידי חובת קריאת מגילה וכהנה רבות.

"לפני כל הופעה שלי הייתי כותב לרבי. לפני הופעות גדולות הייתי נכנס ליחידות. הרבי הורה לי שבהופעות עליי להשתלב עם הקהל. זו הייתה הנחיה מקצועית שהרבי נתן לי", סיפר ר' אלי. באחת השנים, בהתוועדות בה הרבי לימד ניגון, אמר הרבי: "נמצא כאן ליפסקר, שהוא ישיר את הניגון". היו שנים בהן שימש כבעל תפילה בימים הנוראים בזאל הגדול.

רבים מהמבוגרים בני הדור הזו גדלו על אותן הקלטות בהן הקליטו ר' אלי וחברים את נוסח התפילה החב"די וניגונים רבים שחלקם נשכחו בתלאות השנים, חזרו לתחייה בזכות הקלטותיו, תקליטיו, הופעותיו וההתוועדויות בהן השתתף כבעל מנגן פעיל. פעמים רבות זכה להיות בעל תפילה במניין של הרבי ואף ניגן בכינוסי ילדים (ראלי) רבים שנערכו ב-770 כשהוא זוכה לעידוד רב מהרבי.

בעניין ההקלטות סיפר לא אחת כי הרבי עודד אותו להקליט.

עם השנים ראה ברכה בעמלו והצליח להתפרנס ממה שאהב. היו עליות וירידות, אך הוא לא נח לרגע. גם בשנים בהן הפסיק כמעט להופיע, עסק במוזיקה, לימד מוזיקה ובזכותו גדל דור של "בעלי מנגנים" בדמותו. כאלה שרואים במוזיקה החסידית בכלל והחב"דית בפרט, דבר שיש להעביר לדורות הבאים. הוא העיד על עצמו כי במרוצת השנים עברו אצלו עשרות אלפי תלמידים(!)שלמדו ממנו מוזיקה בבתי ספר רבים בניו-יורק, וראה בכך מקור לסיפוק.

בשנת הקהל תשמ"א דיבר הרבי רבות אודות עניין השמחה המיוחדת של ימי הסוכות – שמחת בית השואבה. למיני אז, במשך שנים, היה ר' אלי לבעל המנגן העיקרי בשמחת בית השואבה שנערכה ברחובה של עיר. אירוע שהפך לאחד הסמלים של סוכות בליובאוויטש ומשך אליו המונים מקהילות החרדים בניו-יורק רבתי.

אגב, היו מי שלא ראו בעין יפה את העובדה שהוא היחיד שמנגן בראלי ובהזדמנויות נוספות ואף אזרו אומץ וכתבו לרבי שהם לא מבינים מדוע רק אלי ליפסקר הוא זה שמנגן אצל הרבי. תשובת הרבי הייתה מדהימה. "ער איז מיין בעל מנגן" (הוא בעל המנגן שלי)…