משפחות הקשישים החרדים פותחים את סגור לבם: בתי אבות? בחיים לא!

בני המשפחה ישבו מסביב שולחן שבת משוחחים מתונות על דא ועל הא בשלווה השמורה לשבתות מהסוג הזה.

ואז כמו בסיפורים מישהו היה חייב לאמר משפט ולהרוס את הפסטרוליה באיבה וכולם קפצו כנשוכי נחש. "אנחנו את סבתא בחייייים לא נשלח לבית אבות" neverrrrrr.

הוויכוח נסוב על מצבם של הזקנים בישראל שנת 2017 ומצב בתי האבות שנשמע רע מאי פעם. ועל סבתא אחת שהמשפחה עושה את כל המאמצים שתשאר בבית ושכף רגלה לא תדרוך לעולם במילה הקלישאתית והמהלכת קסם הזו "דיור מוגן לגיל הזהב" מקסם שוא עטוף במילים של פרסומאים ויחצנים שנונים.

עוד באתר:

מרתק

מדוע הנמר טורף והאם עלינו לחשוש? | בדקנו

קובי פינקלר

צפו

"גנב, גנב": השר זינק ועצר את החשוד

אבי יעקב

שינוי כיוון

סמוטריץ': "לא יהיה יותר משא ומתן עם חמאס על חטופים"

אבי יעקב

צפו בדברים

מרן לאברכים: "מתחילים לזלזל במנהגים ונהיים רפורמים"

נתי קאליש

מדי פעם צצים סיפורים מסמרי שיער על מטפלים בזקנים תוצרת הארץ, מולדוביה , פיליפינים וכו'. כשהמשותף לסיפורים הללו למרבה הצער זה שהכל אמיתי.

זקנים בדיוק כמו ילדים הם עם חסר ישע שנתון לחסדי אחרים, וזה בדיוק הבעיה, כל סיפור כזה שחושף במקצת את הזוועה שלעיתים מתחוללת מתחת אפינו ממש מקוממת ומפחידה.

סיפורים רבים הגיעו למערכת מאזורים שונים בארץ שרק מחזקים את הפסוק שלא נס ליחו לעולם "אל תשליכינו לעת זקנה".

רחל, ניהלה שנים בית אבות במרכז הארץ והיא עדיין בטראומה. "לעולם לא אשכח את הסיפור הזה , מטפל זר משך זקנה בכח מהכסא גלגלים, ראשה נחבט במשקוף והיא הובהלה לבית החולים, ולאחר מכן מתה מפצעיה, המשפחה תבעה את המטפל במקרה הנ"ל אבל זה רק סימפטום לעוד המון מחדלים באדיבות המטפלים"

אני מנסה להבין למה הכוונה סימפטום, האם הסיפורים האלה חזרו על עצמם?

"לא פעם נוכחתי במטפלים/ות שזרקו את הזקנים כמו שק תפוחי אדמה למיטה, בזלזול , בחוסר אכפתיות, פשוט נורא, או בזמן שהם טיפלו בהם ניקו אותם וכד' הם שוחחו בטלפון כאילו עומד מולם חפץ שהם מנקים ולא בשר ודם חי ונושם שגילו כפול מהם".

זה כואב, החשיפה הזאת שלה לא פשוטה, כל החיים היא שתקה כדי לשמור על מקום העבודה שלה , אבל נראה כי המשפחות ידעו את האמת ובזה אחר זה הצביעו ברגליים ובכסאות גלגלים והעבירו משם את ההורים. ויש כאלה שלא וההורים ממשיכים לסבול בשקט את המצב המחפיר הזה שמשתולל חסר רסן ואין אכיפה ואין משפט ואין דין ואין דיין שיתבע את עלבונם.

רחל, אני מנסה לשאול בעדינות, לו היית חברת כנסת מה היית מציעה לעשות בכדי לשנות את המצב הנורא הזה?

"שוק המטפלים בישראל קשה כי השכר שלהם הוא מינימום והעבודה סיזיפית וקשה מאד, מורלית ופיזית, אולי אם יעלו את השכר שלהם ויעשו מבדק אישיות מסובך בכדי לזהות שמדובר בבן אדם רגיש ואכפתי , וכזה שיש לו כבוד למבוגרים מהבית, חקוק בdna- אולי המצב ישתנה".

עגום, האם מישהו עסק פעם בשאלה הזו , האם לפני שאנשים משאירים את יקירהם נתונים לחסדי זרים (נכון, הם משלמים את מיטב כספם והמקום תמיד נוצץ ונראה מליון דולר) האם הם בודקים את ההון האנושי שאמור לטפל בהורה 24/7?

זהו שלא, אין שום פיקוח אמיתי על מה שקורה מבפנים, נכון שבבתי אבות חרדים המצב טוב יותר כי קיים הדיבר הבסיסי של כבד את אביך ואת אמך והילדים משתדלים להיות ולדאוג להורים כל רגע נתון, אבל עדיין ברגעי האמת, בשעות הלחץ שאין אף אחד שרואה, מוציאים את הזקנים מאוחר לארוחת בוקר כשהאוכל קר על השולחן כי המטפל היה עסוק בדברים פי אלף חשובים, ועוד כל מיני קטנות מזעזעות כאלה, שנראות שוליות ולמי אכפת, אבל זה המראה האמיתית של חוסר פיקוח ושוק שהוא הפקרות .

לפני מספר חודשים הרשת געשה מקשישה שנקשרה לגדר כמו כלב תחת השמש הקופחת והמטפלת הלכה לעשות סידורים, האם מאז מישהו עוקב אחרי כל פיליפיני שמוצמד לזקן, האם הוא כשיר ואכפתי ? הפתרון האולטימטיבי לכאורה והלא זול בכלל יכול להתברר כמסוכן לזקן ברמה יומיומית וזאת תחת מעטה של חיוך ועיניים מלוכסנות.

ההורים זה לא משחק ילדים, וכל אחד מאיתנו מפחד מהיום הזה שהוא יהיה חסר ישע שלא ברשות עצמו, אם לא נלחם עכשיו על הזכויות המינימליות , על הבקרה הקפדנית, על הסינון, זה יחזור אלינו כבומרנג.

ליצמן, הכדור אצלך.