מכתב זה מוקדש בגעגוע,כאב, שמחה ואהבה עצומה לאחי היקר יעקב מאיר חשין ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
***
אז עברה שנה מאותו יום מר ונמהר . קשה לי לשחזר את אותם רגעים של הבשורה הקשה ביותר בחיי כי אני נתקפת באותם כאבי בטן שהיו אז. אני יכולה לסכם את השנה הזאת כהשנה הקשה ביותר מאז יום היוולדי כי נאלצתי בעל כורחי להתמודד פתאום עם מוות,עם לוויה,עם תחושת געגוע שהולכת ומתעצמת מיום ליום,עם אובדן.
אבל, אני בוחרת להסתכל על הדברים הטובים שקרו לי השנה ממש אחרי שנפטרת מזה העולם נולד בנינו השני "מיכאל גד" שיאיר את בתינו באור גדול ונותן לנו אושר בכל יום מחדש בדיוק כמו אחיו,והלב התרחב והתרחב מה שבשבעה היה נראה כדבר בלתי אפשרי.אני בוחרת לשמוח כל יום מחדש.כי למדתי להעריך כל רגע בחיים,מחבקת כל רגע את הילדים כי כלום לא מובן מאליו…. ואלוקים העניק לי פקדונות כאלו יקרים. אבל אסור לשכוח- כלום לא שלנו לנצח.
עוד באתר:
יענקי, עברה שנה ואין יום שלא נזכרת בך.השתדלתי לעשות למענך.אני מקוה שאתה גאה בי שם למעלה ואפשר להסתכל על המקרה הזה כתמוה.
הרי למה דווקא אתה? איך זה קרה? ולמה אלוקים בחר דווקא בך? אבל אני בוחרת לשאול למה(ניקוד בשווא) ?כי העולם הזה הוא עם תכלית.יש מצב שאנחנו יותר רחמנים מהקב"ה? והלא הוא בעל הרחמים כולם. אלא שכל מה שהקב"ה עושה לטובה הוא עושה. קל לומר את המשפט הזה בימים יותר קלים, אבל החוכמה היא לראות את הטוב בחושך הגדול. אשווה את זה למה שאמרת לי תמיד "למצוא את הרע זה קל.צריך לחפש את הטוב שבכל יהודי.כי לכל אחד יש טוב בפנים" , והלכת ומצאת רק טוב בבני אדם .אני לא זוכרת שדברת על מישהו רע פעם בעולם. ברחת מלשון הרע כמו מאש.הקרבת את כל חייך למען התורה וקיימת:"והגית בו יומם ולילה". אני יכולה להעיד פעמים רבות שראיתי אותך עייף וישבת ולמדת בדפי הגמרא הקדושים ואמרתי לך אתה לא עייף? אמרת לי, אני לומד עוד טיפה ועוד טיפה עד שאני מרגיש שעיניי נעצמות ואז לומד עוד טיפה והולך לישון. עוד אני זוכרת שבשבת בצהריים ביקשתני להעיר אותך ללמוד "וישנת" בצהריים על 3 כסאות כשרגליך מחוץ לכסא -בשביל שתקום . אפשר לכתוב עליך אין ספור סיפורים.
אני חושבת שנתנה לי הזכות להכיר ולחיות איתך והשארת את אורח החיים שלך טמון בתוכינו.איזו זכות לאבא ולאמא שגידלו בן כמוך!
כתוב בתורה בפרשת משפטים " והאלוקים אנה לידו" התורה מגלה שאין שום טעות. רש"י מפרש :"אנה לידו-זימן לידו. ה' הוא זה שזימן את ה"תאונה" הזאת. יש השגחה בכל התאונות. אפילו שבעיין רגילה זה לא נראה ,אך על פי האמונה אין אופציה לחשוב אחרת כי הרי כל אדם הגיע לכאן לתיקון, וכשמסיים התיקון אין לו מה לחפש בזה העולם. וכמו שאני אומרת עליך: אין לי ספק שסיימת תפקידך כראוי הרי בן אדם שמעיד על עצמו "גמרתי את כל התורה כולה", וזאת גילינו אחרי שהלכת לא כשהיית כאן, מפני שהיית כזה עניו. מבן אדם שידע את כל התורה כולה הייתי מבקשת בשבת תגיד לי דבר תורה, היית אומר לי אני לא יודע…. ןאז כשהייתי מפצירה בך היית מקריא לי משהו קצר בהלכה או מסיפורי ר' נחמן הקדוש….
אדם שכל כולו היה שלם ומושלם לה' היה צריך להתחתן? או להביא ילדים? קודש קדשים כולך היית.
השארת חותם בעולם על הסתכלות חיובית על החיים ולהודות על כל מה שיש.
היית רווק בן כמעט 28 (כשחבריך כבר נישאו וכמעט חיתנו ילדיהם) ובכל זאת אף פעם לא נפלת לעצבות ומרה שחורה.תמיד היית שמח .
שהיו שואלים אותך מתי תתחתן ומה יהיה? אמרת בחן שהיה שייך רק לך: יש לי אבא שבשמיים שדואג לי. מה לי לדאוג?
התמודדת עם כל נסיון שהיה לך,בגבורה, בשמחה . לא פעם רצית "לגנוב" לי את המצוות. אם אמא ואבא היו מבקשים ממני משהו ולא היה לי כוח, שאלת אם אתה יכול לעשות את זה בשביל לזכות במצווה…
אוי יענקי, הגעגועים אליך ענק,לנשמה הענקית שהיתה לך, לקבלת האחר והשונה, געגועים עזים לעידודים שלך בכל עת אפשרית, לזמירות שלך, לקול הלימוד הבלתי פוסק שבקע בך משמחה והתלהבות.
" ברסלבער חסיד" אמיתי היית ,עובד ה' מתוך שמחה ואהבה והרבה אמונה.. וממך שואבת אני את הכוח להתמודד כי בטוחה אני שהיית רוצה לראות אותנו שמחים ורוקדים וצוהלים ומקבלים את רצון ה' באהבה..
אז יש רגע קשה, ואני נשברת ובוכה ומתגעגעת ורוצה שתחזור ,אבל משתדלת לקום ולראות את כל הטוב שנעשה בעולם.
אומרים שאנשים שהולכים מהעולם בגיל צעיר בדרך כלל זה נשמות גבוהות שסיימו תיקונם מהר ושלא היה להם הרבה עבירות כמו שבוודאי ניתן היה לראות עליך.
כל כולך היית קודש!!! אז על מה יש לנו להצטער? על זה שהיה לנו מלאך אלוקים בבית? הרי זו זכות עצומה שניתן רק להתעצם מזה .
תבקש עלינו מלמעלה שנראה תמיד טוב בחיים ובבני אדם, שנעשה עבודת קודש בזה העולם בקלות ובאמונה .
חותמת בגעגוע, בדמעות ואהבה
אחותך,שבי
