את הרגע הזה אהרון לא ישכח לעולם, רגע מרטיט ועצוב ,רגע בו המנגינות המלודיות המסורתיות שהתנגנו היו בסופו של דבר שירת הברבור, רגע שמי שהיה שותף לו, חש ברגעים שלא מעלמא הדין.
הרגעים האחרונים של רחל.
הכל התחיל בקריאה תמימה למתנדבי 'בלב אחד' לבא לשמח אשה, חולה סופנית, יום למחרת בתה אמורה להתחתן והיא רוצה לחוש מעט אווירת חתונה גם אם לא פיזית לפחות בלב.
עוד באתר:
שעה שלימה עמדו המתנדבים איש איש וכליו ושימחו אותה, היא התעקשה שהם ישירו את כל שירי החתונה לפי הסדר בלי לפספס כלום. המעמד היה קורע לב ועצוב.
למחרת ביום החתונה, התקבל טלפון בארגון, האשה נפטרה. יום קודם היא כמו חשה ששעותיה ספורות והתעקשותה הבלתי מוסברת לשמוע את מחרוזת שירי החתונה נהייתה פתאום מובנת ומצמררת.
כל השנה הם מתחפשים כל השנה הם עסוקים בלשמח את השני, הם אורחים קבועים בבתי החולים, במקומות שהשכל לא מסכים לעבוד נכנס הרגש, השמחה שלהם מדבקת כל כך ומצליחה באופן לא מפתיע בעליל לחבר בין חילונים לדתיים, בין שמאל לימין.בין אוהבים לשונאים.
דקה לפני פורים עת שכולם עסוקים במצווה הזו שכיף כל כך לקיים אם כי לא תמיד קל, מצוות השמחה, אנחנו מנסים להבין קצת, לשמוע על העולם המיוחד הזה של שמחה לשם שמחה לשם שמחה, חפה מכל ציניות ודאווין.
"הארגון הזה לא צמח כי היה למישהו אבא חולה, או בן מיוחד או משהו בסגנון" אומר לי דודי מנכל ארגון בלב אחד " הארגון הזה צמח מכמה מילים בלבד של יהודי חילוני שהיה על ערש דווי.
ואלו היו המילים האחרונות לפני שהוא נפטר: "מה שאתם עושים, לשמח חולים, זה מה שצריך לעשות בעולם". וכך אחרי שאמר את זה יכל למות בשקט, ובעצם מילים אלו היוו את אבן הפינה של הארגון."
אסופת הסיפורים שמתגלגלים היא מטורפת, אני שומעת את הקולות ואת המרץ הבלתי נדלה של המתנדבים ואיך שהם חשים שליחות שלא נגמרת, וכל ביקור שלהם לוקח הרבה יותר מאחד חלקי שישים, את המנגינה שלהם אף אחד לא רוצה להפסיק.
רגעים בלתי נשכחים
בסיומה של מסיבה לילדים מיוחדים תפס ילד בתמימות את המיקרופון וצעק באופן כזה שאף אחד לא פיספס "אתם לא יודעים איזה מסכנים אלה שאין להם ילד מיוחד להם אין מסיבות כאלה" ובזה הוא הותיר את כולם המומים מבלי יכולת אמיתית להגיב. אמר מה שהוא מרגיש בדיוק.
רגעים מרגשים
יש בלי סוף אבל הסיפור הכי מרגש שייך לילד חולה מאד שהיה בכעין קומה במשך שלושה חודשים , לא תיקשר עם הסביבה ולא דיבר מילה. ושבאו לשמח אותו במשך שעה ארוכה רקדו ושרו מתנדבים מסביב המיטה ופתאום השפתיים שלו נעו עם מילות השיר. זה היה נס רפואי לפי כל קנה מידה, זוהי העוצמה והכח של המנגינה שביכולתה לרפא נשמות ולהחזיר את התקווה.
רגעים משתלמים
לילדים חולים ומיוחדים יש נשמה מיוחדת וזה לא סוד, מתנדב אחד זכה לגלות את אחת הנשמות האלה על בשרו, אחרי שהתנדב ושימח ילד מיוחד עם כל הלב, הילד ברך אותו בזווג הגון תוך שבוע!! לאחר שבועיים הבחור היה מאורס. ברכה מיוחדת.
רגעים מתחברים
בסבב בין בתי החולים נתקלים המתנדבים לא פעם בעוינות מצד בני משפחה של החולה, "דוסים באתם לשיר לנו שירים מהעיירות" האומנות של המתנדבים היא להתאים את השירים לפי סגנון האנשים ובכך הם זוכים פעמיים בשמחה ובקירוב ובקידוש ה' ענק.
רגעים קטנים
וככה ברגעים הקטנים האלה שהדמעות זולגות חופשי בגלל "גם כי אלך בגיא צלמוות" כזה מרגש, ומיתר של גיטרה מסיר את כל המסכות, וחליל הצד מרפא חלקים מהנפש, מרטיט את מיתר הלב, זה הרגע בו הכל מתחבר והמנגינה מחפה על הייסורים מנחמת ומרגיעה ומזכירה שבכל כאב ומחלה יש מלאכים קטנים, מנגנים.
