"יומנו המיוסר של ילד שהתחפש לחללית" • דברים שרואים משם

וכשאמא בקשה שאלך לשלוח משלוחי מנות לכל השכנים יצאתי בלי התחפושת והיא, שחשבה ששכחתי אותה רצה אחרי עם החללית "שכחת אותה אסטרונאוט מתוק שלי" • זה סיפור עם מוסר השכל של כל אמא שמחפשת את הילדים שלה בשביל מה שכולם יגידו מבלי לחשוב קודם כל על טובת הילד • תחפושת עוצרת נשימה

אתי קצבורג

ט"ו באדר תשע"ז, 13/03/17 07:19

א+

א-

חללית Children wearing helmets in a spaceship simulation playground. On Jan 3, 2011 Photo by Chen Leopold / FLASH90 *** Local Caption *** ????? ??????????? ???? ????? ???????? ???????? ??? ?????

כבר מחנוכה אני מדמיין את התחפושת שלי, אמא הבטיחה שזה יהיה 'משהו שלא רואים' ותחפושת 'עוצרת נשימה', יחד חלמנו על משהו מקורי וסופסוף מצאה אמא רעיון של תחפושת- חללית שמשוגרת לחלל בגובה של כמעט קומה ורוחב של כל המדרכה (כמעט, אני רק קצת מגזים).

אמא השיגה קרטון חדש של מקרר ועטפה אותו מכל הצדדים. החללית שלי היתה נראית ממש אמיתית, עם כל הפרטים הקטנים. הייתי בטוח שיהיה כיף, שהפורים הזה לא ישכח, ואני אהיה בעננים, סליחה בחלל..

זה התחיל בבוקר מוקדם כשקפצתי מהמיטה כולי מרוגש, סופסוף אני הולך ללבוש ת'תחפושת המיוחדת, אם אתם רוצים לדעת, בחיידר לא התחפשו בתחפושת רגילה, רק לרבס' קטנים כאלה עם פראק והמבורג ולי לא היתה לי בכלל הזדמנות להשוויץ עם החללית שלי.

אבל כבר בדרך לבית כנסת גיליתי שיש לי בעיה ללכת מהר כי הקרטון דופק לי ברגליים כל פסיעה, ניסיתי ללכת יותר לאט אבל פחדתי שכשאגיע לא יהיה לי כבר מקום בבית הכנסת הקטן שלנו, וצדקתי, לא היה לי מקום. אאוצ'

רק בגלל התחפושת הענקית שפשוט הפריעה לכולם להיכנס ולהתיישב בספסלים לידי, לא היתה לי ברירה והוצאתי ממני את החללית המעצבנת ושמתי בצד, עכשיו הייתי נראה הילד הכמעט יחיד שלא התחפש… אוףףף…

כל זמן התפילה וקריאת המגילה לא יכולתי להתרכז ולהקשיב טוב כי הייתי לחוץ שכל הילדים הקטנים רק לא יתקרבו ויגעו לי בתחפושת המיוחדת והמפוארת שעומדת מבוישת בצד.

סופסוף חזרנו הביתה, היה לי חם כל כך והזעתי ממש ואפילו 2 כוסות מים לא הספיקו לי להרגע

וכשאמא בקשה שאלך לשלוח משלוחי מנות לכל השכנים יצאתי בלי התחפושת והיא, שחשבה ששכחתי אותה רצה אחרי עם החללית "שכחת אותה אסטרונאוט מתוק שלי"…

חבל, חבל כל כך שאמא שמה לב… החורים בשביל העיניים היו כל כך קטנים אבל פחדתי לפתוח אותם יותר בשביל שהחללית שלי לא תהרס. המשלוח של דודה עלקא כמעט התהפך ואני רק רציתי לברוח כבר הביתה.

אצל סבתא כבר לא הצלחתי להציג שאני שמח וישבתי לי בצד קצת עצוב כשהתחפושת מונחת במרפסת אחרי שסבתא הסתכלה עלי ואמרה לי להניח אותה שם, אני חושב שהיא ריחמה עלי כי היא קראה לי לצד ונתנה רק לי לבחור את הממתק הכי שווה מכל המשלוחים הענקיים שקבלה.

אף פעם לא חיכיתי כל כך שפורים יגמר כמו הפורים הזה, אבל רק כשהוא נגמר הבנתי שכשאמא אמרה שהתחפושת תהיה משהו שלא רואים היא התכוונה לזה שמי שמלביש אותה עליו לא מצליח לראות ממנה כלום, ועוצרת נשימה זה פשוט מאד- אי אפשר לנשום שם .

ומה אני אגיד לכם? את הפורים הזה אני באמת באמת לא ישכח ובסוד אני אגלה לכם שהבטחתי לעצמי שגם כשאני אהיה אבא גדול, לילדים שלי אני ארשה להתחפש רק בתחפושת רגילה, של חייל או שוטר מקסימום נמר