רגשות אשם משוחחות: מה פתאום מגיע לי?

את אסתי הכרתי פעם ראשונה לפני כמה חודשים, דרך מפת הלידה שלה.

אישה מתוקה! רק מלהסתכל על המפה שלה התמלאתי רוך וקסם. היה בה שפע של נתינה, מסירות וטוב לב והמון המון ממידת האחריות. שילוב של כוכבים מסוימים סיפר את הסיפור על ילדה שכבר בגיל צעיר לקחה על עצמה עול של אחריות והייתה מה שנקרא 'ילד הורי'.. האחראי המבוגר בבית. אבל מה, אהובתה הנצחית והבלתי נפרדת של מידת האחריות היא רגש האשם. אנשים עם תודעת אחריות מפותחת נוטים במידה מוגזמת לרגשי אשם. הם לא יודעים לשים את קו גבול האחריות שלהם במקום הנכון ולוקחים אחריות איפה שצריך ואיפה שלא. וכשלוקחים אחריות איפה שלא צריך רגשי האשם חוגגים.

ואז נפגשנו במציאות.

כל הטוב שראיתי במפה קיבל נוכחות פיזית. אישה מדהימה, מלאת קסם, אבל עם המון עוצמה פנימית. היא הגיעה כי היא רוצה לעבוד, והיא רוצה לעבוד כי היא לוקחת אחריות על החיים שלה – מושלם!

מושלם? מסתבר שקצת פחות ממה שנדמה. אסתי, מלאת אחריות אך מפוצצת ברגשי אשם לא מצליחה להכניס אל חייה טוב. היא תקועה במערכת יחסים קשה, נמצאת במקום עבודה שלא מאפשר לה סיפוק, ולא רק שלא מסוגלת לעשות שינוי כדי לשפר את המצב אלא בטוחה שכל זה מגיע לה ולכן מי היא בכלל שתעשה משהו כדי לשנות את המצב.

שיטות הטיפול והאימון החדשות מדברות הרבה על ה'תדר הפנימי' שלנו, בחסידות קוראים לזה 'תחשוב טוב יהיה טוב', הרעיון אומר שאם תאמין שמגיע לך טוב – זה יגיע אליך. השיטה בעצם שמה את האחריות על מה שקורה לנו בחיים עלינו. ובצדק. אם אתה מאמין שמגיע לך משהו, אתה תזמן אותו אל חייך. ואם תאמין שמגיע לך רע, אם תאמין שמגיעה לך ביקורת כי אתה לא בסדר, את הדברים והאנשים האלה תזמן אל החיים שלך.. אבל דווקא אצל אנשים מאמינים שומרי תורה ומצוות, לפעמים קיימת התנגדות פנימית לא פשוטה לעניין הזה.

כשהתחלתי לדבר על הנושא עם אסתי היא מיד הזכירה את זה 'שלא מגיע לה'. חטאתי כל כך הרבה, עשיתי כל כך הרבה דברים לא בסדר, מה פתאום מגיע לי?? ה' מעניש אותי. איכשהו האמונה שיש שליט לעולם, שיש מי שמכוון ומסדר את הכול, דווקא חוסמת ולא מאפשרת להגיע אל המקום הזה של 'מגיע לי טוב'.

פריצת הדרך בפגישות שלנו הגיעה כשעשיתי לאסתי את ההיכרות עם מידת הביטחון. אצל רבים מאתנו המושגים אמונה וביטחון מעורבבים יחד. אך מסתבר שמדובר בשני מושגים שונים.

מה זו אמונה?

אמונה זו ההבנה שיש בורא לעולם. יש מי שמנהל את הכול. אמונה אינה תקוה שיהיה טוב, אלא הכרה שכל מה שמתרחש זה מאת ה', אבל אין הכרח שהכול יהיה טוב – לפעמים אנחנו לא ראויים, לפעמים מגיע לנו עונש, ולפעמים אנחנו נמצאים במקום כל כך נמוך שאין לנו אפשרות לראות את הטוב אלא רק בהמשך.. אמונה זה – כל מה שה' עושה הוא לטובה, וגם אם אנחנו לא רואים את זה עכשיו, כי זה מקבל ביטוי של רע, נראה את זה בהמשך.

מה זה ביטחון?

ביטחון זה שאני סומכת על ה' שייתן לי טוב! טוב כזה שאני יכולה לראות. שהוא ייתן ונותן לי בריאות, זוגיות, פרנסה כל הדברים הטובים שאני רוצה ומאחלת לעצמי. "הבוטח בה' חסד יסובבנו" הביטחון היא דרגה הרבה יותר גבוהה מהאמונה, נדרשת הרבה אמונה כדי להגיע אל מידת הביטחון, אבל ללא ספק מידת הביטחון היא זו שבסופו של דבר נותנת לנו את שלוות הנפש האמיתית.

אבל רגע, בדיוק בשלב הזה עוצרת אותי אסתי ואומרת לי: הכול נכון, אבל עם כל הכבוד, זה לא מגיע לי. אני יודעת איפה הייתי לא בסדר, מה עשיתי לא נכון, אז עם כל הכבוד, כל הטוב הזה לא מגיע לי..

אז זהו, שמידת הביטחון לא קשורה למגיע או לא מגיע. לא קשורה למעשים שלנו. לביטחון בה' כוח השפעה נשגב ביותר, אפילו לשנות ולהפוך את הגזירות הרעות שנגזרו משמים. כשאדם בוטח בה' ומשליך עליו יהבו והוא בטוח שה' ייטיב אתו באופן כזה שהוא גם יראה את הטוב (הטוב הנגלה והנראה..) אין לו שום דאגה ופחד – כי עצם הביטחון ממשיך עליו שפע ברכות וכוחות להגן עליו ולהטיב עמו. (ולזה קוראים בניו אייג' "התדר הפנימי") ובלשון חכמינו ז"ל: אף אם אינו ראוי מצד עצמו לטוב – מדרך הביטחון להמשיך חסד חינם על הבוטחים בה', אף שהצרה הייתה ראויה לבוא עליו בגין מעשיו.

לאסתי, יש עוד דרך לעשות. מידת הביטחון זו עבודה לכל החיים. יש אנשים שנולדו והמידה הזו קלה יותר עבורם, המקום הזה של 'מגיע לי טוב' נמצא שם בבסיסם, יש כאלה שנולדו עם קושי במידה הזו ויש כאלה שסיפור חייהם גרם למידה הזו להיעלם (בעיקר בשנות הילדות המוקדמות כשהילד חווה חינוך של "לא מגיע לך, אתה לא ראוי..:) אבל אסתי עובדת ולוקחת אחריות. היא כבר עשתה כמה שינויים בחייה. היא עדיין נופלת אבל קמה כבר הרבה יותר מהר ומאמינה ובוטחת שמגיע לה הטוב ביותר.

בת שבע דרגן אבחון אסטרולוגי יהודי ואימון ליצירת שינוי [email protected]