הזכרונות שלי מערב פסח מתוקים מאד. אבא ואמא חוזרים מהשוק עם סלים כבדים מדיפים ריח של שום. וערימות של סלק טרי טרי שעכשיו קטפו עדיין עם לכלוך של בוץ דבוק. אמא היתה לוקחת בדחילו ורחימו סיר ענק כזה עם מכסה אלומיניום וורוד של פעם שהיום מומחים טוענים שהוא מסרטן מכניסה בו את חתיכות הסלק שהיא קילפה בלי כפפות. (עד ל"ג בעומר היה לה סדקים וצבע ביד מהקילוף הזה)
וזה היה אקורד הפתיחה של חגיגת הבישולים הפסחית. ואבא ז"ל כפרס על העזרה (שסחב את כל הסלים עם אמא ממחנה יודא) נהנה להכין ולשתות את הבורשט . ולא היה מאושר ממנו אז. אושר שרק הונגרים שהמציאו את המיץ המוזר הזה יכולים לחוש. כשביקשתי מאמא את המתכון לחריין היא לא ידעה כמויות כמובן, שימי ככה שפכי ככה לפי העין. והסברתי לה שהגולשים אוהבים כמויות מדויקות כי אם לא הם יתלו אותי. אז איכשהו בנינו משו בצוותא, כי תכלס' את החריין שלה כל השכנות באו לקחת. החריין של אמא החומרים: קילו סלק חתיכת חזרת מלח,פלפל,סוכר,חומץ אופן ההכנה: מקלפים את הסלק שמים בסיר ומכסים מים מבשלים בסיר עד שהסלקים רכים אבל לא מדי (שלא ישנו את צבעם) אחרי שמוכן מורידים מהאש מרסקים את הסלקים בבלנדר /פומפיה מגרדים את החזרת ןמוסיפים לסלק מוסיפים לפי הטעם מעט מלח, 2 כפות סוכר, חצי כוס חומץ מתקנים תיבול החריין מצוין בהקפאה.
