מי מפחד מלחץ? "אף אחד לא מת מרעב משבוע סנדוויצים"

אזהרה חמורה:

בטקס להלן מופיעה המילה לחץ פעמים רבות, זה בכוונה, כדי שתרגישו עד כמה בא לכם להחליף אותה במילה אחרת, חיובית. כמו אתגר למשל, או תכונה, או כיד הדמיון הנכונה לכם.

ראו הוזהרתם.

עוד שלושה שבועות, והפוסטים פה, ובעיקר בסביבת הנשים כולן צועקות הצילו, האביב בא ואיתו פסח החושף שיניים לטרפינו נפש, וגוף, ומביא איתו אלרגיה קשה לתקופה.

אז אני לא אתחיל בקלישאות הרגילות של "אבק זה לא חמץ" (הנה איך השחלתי לכם את זה בלי ששמתם לב…..) אבל יש לי כמה נקודות שאולי יועילו אפילו לאחת, וכבר זה שווה.

בואו נתחיל דווקא מהלחץ. לחץ לא ממש מקדם, לפחות אותי לא. הוא עושה לי פעולה הפוכה- מבלבל ומוציא מהפוקוס, ואז וודאי שקשה לי יותר לעבוד נכון ועם סדרי עדיפות הנכונים לי, אז קודם כל אני מנטרלת את הלחץ.

איך?
אני פשוט, כל שנה מחדש, מביטה לאחור, אל השנים שעברו, כל שנה, ב"ה, לא היה חמץ בבית -לא בעין וכן באין. לפחות מה שידענו….

היה נקי- גם אם וויתרתי בסוף על איזה תריס או חלון או מדף.

היה אוכל – גם אם לא פיצוצי גורמה ששווים תמונה ראוותנית

הייתי עייפה- אבל זה צפוי ממש, וכשהצלחתי לצפות את זה מראש הייתי פחות חלשה מול התופעה.

כל שנה מחדש, פטפטנו על הארוחות הלא מושקעות של ערב פסח, ולקח דקה וחצי עד שהרגעתי את המצפון הצורח, שאף אחד לא מת מרעב משבוע סנדוויצים ומארוחות פחות בריאות, וגם לא נראה לי שהתפתחו מזה תסביכים קשים, אבל בטוח שיותר זוכרים את הלחץ- אם הוא בא לבקר.

אז אני מביטה אחורה, ויודעת, פשוט יודעת, על סמך ניסיון העבר, שפסח יהיה פה בסוף, אם ארצה או לא.

יש לו תאריך קבוע וידוע מראש וכולנו מתכווננים אליו.

(אגב, אם את/ה מאלה שהלחץ הוא מניע עבורם, אז אל תשנאו אותו. תושיבו אותו על הכסא ממול, תנו לו את המקום שלו, תכבדו אותו, תדברו איתו, כדי שהוא יעשה את מה שהוא אמור לעשות ולא יסטה במפתיע לכיוון של סטרס גופני למשל, תאהבו אותו.)

אחרי שהצלחתי לנטרל לחץ, חלק גדול מהעומס על הראש יורד לי,כי כעת, הבעיה הופכת ליותר טכנית ולטכני -הפתרונות קלים יותר.

עכשיו השאלה היא רק איך מבצעים למעשה.

פה אני חברה טובה של נייר ועט.

המצרכים הדרושים:
לוח שנה
שעה פנויה
עט
ניירות
ואותך
(אני אישית צריכה גם את העזר שנגדי כי הוא החלק השפוי בזוגיות שלנו.)

ההכנה:
אז בעצם, אני מתחילה ברשימה מפורטת מאד של כל הפרטים הדורשים שימת לב.

זה רשימה שמחולקת לשלוש:

לנקות לעשות לקנות
1. לנקות – אני לא חושבת שאיני צריכה ממש לפרט, אבל רק אדגיש שאי כותבת ממש פרטים קטנים. שיהיה הכל מפורט. הההכככללללל.

2. לעשות – זה מיני מטלות לביצוע, כמו החליפות לניקוי יבש, או תיקונים לתופרת, או תיקון המדף בחדר בנות או הרכבת נעילה בחדר הצהוב.

3. לקנות – יכלול הכל. מוצרי מזון אני אישית לא רושמת, אבל את המתנה לאמא שלי ולבנות , את המגש שצריך, או את כל החד פעמי או מטאטא חדש, כל אלה אני רושמת. לא סומכת על הזיכרון בכלל.

זה מצויין לי לרשום כי אז גם העזר שלי רואה ויודע ולפעמים מבצע חלק מהמטלות בלי שאני מבקשת בכלל, חוצמזה שיש הערכה כלכלית להוצאות וניתן להחליט מה כן או לא, מי נגד מי וכמה כמה.

עכשיו הגיע החלק המורכב יותר, לוח השנה.

מסתכלת מתי פסח ולפי היום שלו קובעת לעצמי מתי נכון לי שהמטבח שלי יהיה מוכשר לפסח.

ומכאן מתחילה ללכת אחורה לפי הרשימה שערכתי.

וקובעת פעילויות ונקיונות בהתאם לימים שהעוזרת נמצאת, לשעות העבודה שלי, ולשאר ירקות.

חשוב חשוב חשוב. כשקובעים ורושמים בלוח מה יהיה בכל יום, חייבים לקחת בחשבון את הזמן המשוער שאנחנו מקדישים לפעולה הספציפית הזו ( לדוגמא : ניקיון מקרר -שעתיים. מדפי ספרים שעה וחצי . וכן הלאה) כדי לא לקבוע לעצמינו מטלות מעבר ליכולת שלנו.

וככך לאט לאט אני משבצת את העבודה בשעות וימים והכל נהיה מאורגן יותר.

במהלך השיבוץ את תשימי לב לבד, למה דחוף לך ואת לא לא לא וותרת עליו, ומה סתם מוסיף לחץ כרגע ולא בטוח שמאד מאד נחוץ ותדעי ללמוד לוותר או לנטרל את מה שיגרום לך ללכת אחורה במקום להתקדם.

אני אישית, קובעת את יום ההכשרה ליומיים לפני מה שאני לא מוכנה לוותר (למשל : אם אני חייבת שהמטבח יהיה פסחי בז׳ ניסן, אנהל את לוח הזמנים שלי לפי ה׳ ניסן. מוקדם? אני תמיד יכולה להחליט ממקום של שלווה ובחירה שנכשיר מחרתיים. אבל הלחץ כבר אי שם בחנוכה שעבר ).

ככה גם אם יש פנצ׳ר בדרך אני עדיין עומדת בלוח הזמנים שלי ובלי לחץ.

היות שבאמת הצורך הגדול בפסח הוא נושא החמץ , אני אישית אטפל קודם במקומות החשודים עלי (לא מגלה לכם איפה אני מחביאה ת'ממתקים שלי בחדר שינה. אחרת תפלחו לי. אני כבר יעלים אותם אל תדאגו ) ובהם אשקיע אנרגיה ראשונה ואינטנסיבית. למשל, את השולחן והכסאות בסלון אני יכולה לנקות גם לאחר שהמטבח מוכן.

והכי הכי הכי הכי, כל שנה, אני מסתכלת סביבי ומהרהרת, אני כלכך עסוקההההה, מתי ואיך בכלל אצליח להכניס פעילויות אחרות מעבר ליומיום הלחוץ שלי??? מתי???

וכל שנה מחדש, קורה הנס הזה, וכולנו מצליחות, מי פחות מי עוד יותר פחות (פחות זה היותר החדש!), ואצל כולנו, בי"ד ניסן, מתקדש החג.

אז אולי הגיע הזמן להשאיר טיפה מקום לנס עצמו. אבל אם הכל ממולא בלחץ לא נשאר מקום לניסים.

החירות שלנו היא בלבחור כמה, ואיך אנחנו עושים, בבחירה איך להגיע לחג, מה חשוב יותר. התריס או שעה שינה? הויטרינה – או לשבת חצי שעה במרפסת על כוס קפה של שפיות שתתן אנרגיה לשעות הבאות?

להגיע ללילי הסדר עם פחות מדף נקי או עם ניצוצות מהקירות אבל על ארבע, או בזחילה?

זו החירות האמיתית שלנו, בואו נושיט יד לחירות ,וניקח אותה אלינו.

היא שלנו.

הכותבת הינה (הנה יופי דסי… התחלת לדבר על עצמך גוף שלישי….) קוסמטיקאית, ששיא הלחץ והעבודה בא לפתחה בערב פסח, ובת אם וספתא, שמארחת בשמחה בליל הסדר בין שניים לשלושה מניינים.

וכל זה, לא כדי להשוויץ,אלא רק כדי להגיד לכם – ש א פ ש ר.
ואולי אולי בסתר לבי פנימה….. אולי זו אחת הסיבות שדחפו אותי ללמוד שיטות בפסיכותרפיה הוליסטית ולטפל באנשים.

כדי להצליח לעזור לפזר את ענן הלחץ הכבד, בין השאר.

תתקשרו רק אחרי החג. עכשיו אני בלחץ ???