ורחץ: ההתנגדות לבניית מקווה, הצילה חיים

ורחץ – הסימן שמסמל יותר מכל טהרה וקדושה. חלק מה-די.אן.אי. של העם היהודי ובעצם הבידול האינסופי, זה ששמר על עם ישראל לאורך כל הדורות. כל גאולת מצרים החלה בגלל ובזכות הטהרה. וכשיהודים מגיעים לתקוע יתד ולגור במקום יישוב חדש – הדבר הראשון שנבדק זה תשתיות למקווה טהרה.

ביקשנו מהרב עקיבא ויינר, מנכ"ל עמותת "טהרת המשפחה", שישתף אותנו בסיפורים מאחורי הקלעים של עבודת הקודש של שיפוץ ובניית מקוואות טהרה.

"למעשה", פותח הרב ויינר, "מלבד הקשיים הכלכליים בהם אנו נתקלים בבניית מקוואות, ישנם קשיים ועיכובים רבים ומגוונים נוספים, חלקם צפויים יותר וחלקם צפויים פחות.

עוד באתר:

כעת בשידור חי

קובי ומנדי בעימות סוער: אז מי בעצם הדרייבר?

קובי ברומר ומנדי וייס

נאבקים בתיירות

טבריה מכריזה מלחמה: "מבצע לסגירת דירות הנופש"

פנחס בן זיו

עדות מטלטלת

הזדקפתי מול הקצין הנאצי: "אני לא מביא תועלת?" | צפו

פנחס בן זיו

תיעוד שובר לב

החטוף מהשבי: "3 גרעיני פלאפל ביום, אני על סף מוות"

יוני שניידר

"ברוב המקרים בסופו של דבר הדברים באים לידי פתרון בהשגחה עליונה, אך לא תמיד ניתן לראות זאת בחוש, כאשר ישנם מקרים בהם אנו רואים את יד ה' באופן פלאי וממשי ביותר, כך שאנו חשים בסייעתא דשמיא באופן הגלוי ביותר", אומר הרב ויינר וחושף סיפור שכהגדרתו, "הוא אחד מהמקרים המיוחדים והמופלאים הללו".
מדובר היה בישוב יחסית קטן אשר מתגוררים בו משפחות דתיות ומסורתיות לצד משפחות חילוניות, כאשר לא היה בו מקווה טהרה.

"לאחר פניות ומאמצים רבים הצלחנו לגייס את הסכום הנדרש לצורך הקמת המקווה, תוך הגשת התוכניות לרשויות ותכנון כל הדברים הנדרשים להקמת המקווה בפועל.

דבר אחד בלתי צפוי העלה את כל פרויקט הבניה על שרטון, עד כמעט ביטולו המוחלט. מס' משפחות הקשורות לוועד הישוב החליטו לא לאפשר בשום פנים ואופן את הקמת המקווה. מאידך המשפחות הדתיות והמסורתיות חפצו בכך מאד. הוויכוח התגבר עד כדי עצירת הפרויקט לחלוטין.

הנהלת המרכז הארצי ובראשם רבני המרכז נסעו לישוב על מנת להיפגש עם משפחות הישוב ולשכנעם להסכים לבניית המקווה, בפרט לאור כך שאין הוא מפריע לאף אחד, אלא אדרבה ישמש את התושבים החפצים בכך.

רגע האמת

לאחר מס' דקות של דו-שיח בין הרבנים לתושבים, התברר כי ישנה משפחה אחת אשר מובילה את המאבק ובמידה ויצליחו לשכנעם, כולם יסכימו לאשר את הבניה.

הרבנים החליטו לסיים את הפגישה רבת המשתתפים, כאשר אחד מרבני הארגון ביקש מאותה משפחה לשוחח איתם ביחידות. אותה משפחה הציעה לרב לנסוע איתם לביתם ושם לשוחח בפרטיות. כאשר הרב הגיע לבית המשפחה, הוא פרץ בבכי והסביר את חשיבות קיום המקווה בישוב, ושטח בפניהם את גודל מעלת שמירת הטהרה בישראל בכל בית יהודי. אין ספק כי דבר זה ישמור על המשפחה הן ברמה הרוחנית והן ברמה הגשמית, אמר להם הרב.

אבי המשפחה שהינו רחוק מקיום תורה ומצוות, התרגש מדברי הרב וביקש מהרב שבתמורה להסכמתם, יבטיח להם שיזכו לפרנסה טובה. כששמע הרב את בקשתם אמר להם: "פרנסה אינני יכול להבטיח, אך חיים אני יכול גם יכול, באשר המים שבמקווה הינם החיים של העם היהודי ואין ספק שדבר זה יעמוד לכם לזכות".
לאחר שהמשפחה הביעה את הסכמתה לבניית המקווה ואף התחייבה שתדאג ששאר אנשי הישוב שהתנגדו יחזרו בהם מהתנגדותם, יצא הרב מביתם.

אם חשבתם שכאן הסיפור נגמר, עכשיו הוא רק מתחיל.

לאותה משפחה היה באותו זמן בן אשר שירת בצבא, כאשר ביום שלמחרת הסיפור המדובר הוא הופיע לפתע בבית. אמו ששהתה בבית וידעה שבנה לא אמור לצאת לחופשה בשבועות הקרובים, הופתעה מאוד ושאלה את בנה מדוע הגיע פתאום ללא הודעה מוקדמת?

הבן החל לפרוץ בבכי וסיפר את שעבר עליו ביום האתמול…

שעה גורלית

"היינו יחד בתרגיל", מספר הבן, "כאשר במסגרת התרגיל היה עלינו לישון באוהלים בשטח מדברי. בשעות הערב כל החיילים פרשו לאוהלים כל אחד למיטתו, נכנסתי לישון בשק השינה שלי, כאשר לאחר שעה קלה התעוררתי והרגשתי צימאון אדיר למים. התלבשתי ויצאתי מהאוהל על מנת לשתות. מיכל המים היה מרחק של כמה דקות הליכה מהאוהל.

לאחר שסיימתי לשתות, אני מתקרב לאוהל שבו אני ישן ואני רואה המולה גדולה כאשר המפקד ועשרות חיילים מחפשים מישהו. התקרבתי לאוהל ושאלתי מה קרה?? אני רואה את כולם צועקים המפקדדדדד, הוא חיייייי…
אני עומד ואינני מבין דבר מכל המתרחש. כאשר נגש אלי המפקד ומספר שחברי שישן בסמוך אלי הסתובב בשנתו, דבר אשר גרם לנפילת הנשק שלו לרצפה ולפליטת כדור מהרובה לשק השינה שלי.
חבריי באוהל התעוררו בבעתה, תוך כדי שהם נגשים לשק השינה על מנת לראות מה מצבי ולהפתעתם מגלים שאני פשוט לא שם. לאחר מכן החלו לחפש אחרי על מנת להבין היכן אני… בכך סיים הבן את הסיפור ואומר לאמו "בגלל כל החוויה הזו קיבלתי מהמפקד חופשה לכמה ימים".

אמו של החייל מסתכלת על בנה ומתחילה לבכות ולהתייפח. הבן לא מבין את פשר הבכי, הוא הרי חי ובריא ושלם. לאחר שנרגעה מעט, שואלת האם את בנה: "באיזו שעה כל הסיפור הזה התרחש?"
"באזור אחת-עשרה בלילה", משיב הבן. לשמע התשובה היא שוב בוכה ואומרת: אתה יודע מה היו המים ששתית??? הם היו המים של המקווה…
הבן בוהה באמו כאילו נטרפה דעתה ואז היא מספרת לו את כל הקורות אותם מיום האתמול עם הרב של "טהרת המשפחה" שביקש שיסירו את ההתנגדות ויסכימו לבניית המקווה.
ובאיזו שעה הרב יצא מביתם?? בשעה אחת-עשרה בלילה!!!

"וזו רק דוגמה אחת מרגשת, יש עוד רבות שרק מחזקות אותנו במשימת הקודש של חיזוק הטהרה בעם ישראל", מסכם הרב עקיבא ויינר.