פסח – החג שיותר מכל מסמל את מצוות החינוך "והגדת לבנך". במילים קצרות, אבקש להסביר את היסוד החשוב ביותר בחינוך ויהי רצון שנוכל לקיים את מצוות החג בחירות ובמנוחת הנפש.
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" וחנוך לנער על פי דרכו – זה כל תורת החינוך על רגל אחת. לכאורה צריך להבין מי הם ארבעת הבנים, האם אין חמישה, ששה או יותר? מדוע דווקא הארבעה האלו? בנוסף צריך להבין, מה הסדר, אחד חכם ואחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. האם הרשע הוא הפכו של החכם? לכאורה הפכו של הרשע הוא הצדיק, לא החכם. וכן האם התם הוא הפכו של שאינו יודע לשאול?
כמובן שהשאלות רבות והתירוצים עוד יותר, אך הגאון מווילנא מסביר שארבע פעמים בתורה מוזכר סיפור יציאת מצרים. שלוש בפרשת בא ופעם אחת בפרשת ואתחנן. בכל פעם משתמשת התורה לאותו תוכן במילים שונות, כי במציאות ישנם ארבעה בנים ולכל אחד חייבים לדבר "בשפה" שלו – לפי "דרכו" לא ניתן לדבר אל החכם היודע לשאול ולהתפלפל, כמו שמדברים לשאינו יודע לשאול. כמו כן לא ניתן לדבר עם הרשע, כמו שמדברים עם התם שהולך עם אלוקיו בתמימות.
עוד באתר:
האמת הזאת, שכל ילד הוא שונה ולכל ילד יש את הדרך שלו, את השפה שבה מדברים אתו ואת הדרך בה מחנכים אותו, היא היסוד הכי בסיסי בחינוך שכל הורה/מחנך שמתעלם ממנה, חוטא למטרה ועושה מלאכת ה' רמיה.
מאידך, הורים המבינים את היסוד הזה, שהקב"ה ברא בעולמו בנים שונים, עם מטרות שונות ועם דרך חינוך שונה הוא יסוד שמי שמתחשב בו, מבין אותו ובפועל מחנך את ילדיו כל אחד על פי דרכו – מגשים את מטרת הבריאה ובסייעתא דשמיא גם רואה נחת ופירות יפים מצאצאיו.
כנגד מיליון בנים
ובעומק העניין, ניתן להסביר את הדברים באופן הבא. אם נשאל את עצמנו מדוע יש לנו ילד אחד גבוה ואחד נמוך? מדוע לאחד יש כישרון למספרים ולאחד כישרון הבעה בכתב? מדוע לאחד ניתן כישרון מוסיקאלי והאחר זייפן מקצועי? מדוע לאחד הבנה בנפש האדם והוא איש של אנשים, ואילו השני איש של מחשבים ומכונות? מדוע לאחד כישרון מכאני והוא יודע ואוהב לתקן כל דבר והשני אינו יודע את ההבדל בין בורג למסמר ומה עושים איתם? מדוע האחד בעל רגש גדול ואילו השני מחוספס והדברים לא נוגעים בו?
מיליון שאלות ותשובה אמיתית אחת! לכל ילד שירד לעולם יש תפקיד שונה! וכל ילד נולד עם "הכלים" שבעזרתם הוא יוכל לממש את ייעודו בעולם! המחשבה שכל הילדים צריכים להיות אותו דבר, היא טעות בהבנה הבסיסית מדוע ירדנו לעולם הזה, מה מטרתנו בעולם הזה. הילד הכישרוני שלך שנולד עם כישרון אנליטי, יכול אולי להיות ראש ישיבה מצויין, למדן גדול, אבל לעולם עיסוקו יהיה באתגרים בתחום החשיבה בהם הוא ניחן. הבן "הבינוני" שלך שקיבל מתנה שהוא מבין את נפש האדם, ראוי לעסוק בחינוך ילדי ישראל. אולי הוא יהיה משגיח או מלמד בתלמוד תורה, כי אלו הכוחות שבורא עולם נתן לו, ואיתם הוא יממש את ייעודו בעולם.
אין שום מקום להשוואה בין ילדים ואין יותר טוב ופחות טוב, כי בורא עולם הוריד אותך לעולם למטרה מסויימת ואם אתה מגשים אותה, אתה עושה את תפקידך ואם חלילה אינך מגשים אותה, אינך עושה את תפקידך. אז מה המשמעות לכישרונות שלך. הורים רבים טועים ולא מתחשבים בכישרון מוסיקאלי או כישרון כתיבה או ציור, ומונעים בטענות סרק (כבוד, מה יאמרו) את הילד מלהתפתח במתנה שהוא קיבל. לרוב, ילדים אלו בסופו של דבר, גם לא לומדים וגם לא משתמשים בכישרון שניתן להם. הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן.
בעיני ראיתי אלפי בחורים ואברכים שנשברו רק בגלל שניסו להפוך את עורם, שניסו לחנך אותם למטרה שאינה לפי טבעם, שאינה לפי התכונות שניתנו להם. לצערי, עשרות אלפי אנשים מסתובבים בעולם כבויים ומדוכאים, כי הם לא חיים את החיים של עצמם אלא את החיים שמצפים מהם. הם חיים בתחושה שהם אכזבו את הוריהם, הם חיים בתחושה של "לא יוצלחים", כי אף פעם לא קיבלו אותם כמו שהם, תמיד דרשו מהם להיות מישהו אחר.
לסיום, ככל שנשנן לעצמנו את היסוד החשוב מכל בחינוך ילדים, שהקב”ה ברא בעולמו בנים שונים, עם מטרות שונות ועם דרך חינוך שונה. אם נשכיל להבין שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה ונחנך את ילדנו כל אחד לפי "דרכו" לפי ייעודו בעולם, נזכה לילדים שמחים, בריאים בנפשם שיהפכו ביום מן הימים לאנשים שמגשימים את ייעודם בעולם.
