דקות אחדות לאחר השעה 17:00, יום רביעי בשבוע, הגיע העדכון הדרמטי מדסק החדשות של "קול חי": שופטי בג"ץ, כך הדיווח, מאפשרים את פתיחת המרכולים בשבתות בתל אביב. התקשרתי למגיש החדשות כדי להציע לו ניסוח מעט תקיף לנוכח החלטת השופטים החילונים במדינה היהודית. "השבת תחולל בתל אביב. כך קבעו שופטי בג"ץ", הצעתי, וכך שודר ברדיו.
דקות אחדות לאחר מכן, בדרכי לביתי מפגישה בירושלים, חלפתי בצומת הרחובות יפו ושרי ישראל במרכז העיר ונזכרתי באחת הפעמים הקודמות שהייתי כאן, בגלל השופטים האלה. זה קרה לפני 18 שנה. כאן, למקום הזה, הגיעו בכ"ח שבט תשנ"ט, חצי מיליון יהודים לזעוק את זעקת היהדות בארץ ישראל, נגד הדיקטטורה המשפטית של השופטים.
העצרת ההיא בראשות גדולי ישראל, הביאה את ההמונים אל הרחובות המרכזיים של ירושלים, במחאה על הפרת הסטטוס-קוו על-ידי השופטים בעניין צירוף נציגי הרפורמים והקונסרבטיבים למועצות הדתיות האורתודוכסיות; אי חוקיות הסדר תורתו אומנותו והחלטות נוספות שפגעו בסטטוס-קוו ובמה שבאמת חשוב לנו: יהדותה של המדינה ותושביה.
עוד באתר:
נדמה לי, שיותר מאשר השבת שתחולל בתל אביב – ואולי, לדאבון לב, בעוד ערים בישראל – מדובר כאן בעליית מדרגה בהשתלטות המשפטית של קבוצת אנשים מלומדים, שממקום עבודתם בבית המשפט העליון הם הורסים ומחריבים את כל הקדוש והיקר לנו, שומרי השבת באשר הם, במיוחד כשהפעם מדובר בסוג של מחטף מצידם של השופטים.
ומה שקרה היום, הוא צעד נוסף בשרשרת האין-סופית של הריסת כל חלקה טובה במדינה היהודית, אבל יותר מהכל, הוא הופך את השופטים לפוליטיקאים מהדרג הנמוך ביותר.
הם הרי יודעים היטב שבממשלה יש עיסוק שלם סביב עניין השבת בתל אביב; הם יודעים ששר הפנים מנסה לקדם את העניין והוא אף ביקש את הערות הציבור לכך; הם יודעים שזה נושא נפיץ שיכול לערער את שלמות הממשלה והקואליציה. ואולי דווקא משום כך, הם מיהרו להוציא את הערמונים מן האש ולעשות מעשה פוליטי מובהק: להתערב בעבודת הממשלה והכנסת.
קראתי אין ספור תגובות של פוליטיקאים חרדים בשעות האחרונות נגד בג"ץ. והם צודקים. אבל אם יש משהו פרקטי שהיה צריך לעשות (חוץ מזעקת ה"שאבעס" שתהדהד בעצרת-שני-המיליון הנוספת שראוי לקיימה מול מגדל השן המשפטי בגבעת רם בירושלים נגד הדיקטטורה השיפוטית), זה פשוט לרסן את השופטים.
יש כמה פוליטיקאים שכבר למדו על בשרם התערבות בג"צית מהי. אבל במקום לשנות את השיטה, במקום להעמיד את השופטים על מקומם, במקום לטפל אחת ולתמיד בדיקטטורה השיפוטית של קליקה סגורה – הם ימשיכו להושיט את הלחי השנייה לעבר השופטים, פעם אחר פעם, בשם הממלכתיות ובשם ההגנה על סמלי המדינה. אבל כשהשופטים שוב הולכים צעד אחד קדימה ופוגעים פגיעה קשה ואנושה בסמל האמיתי של המדינה, השבת והיהדות, אין שום ערך לערכאת השיפוט העליונה של מדינת ישראל. הגיע הזמן להחזיר את הכוח לעם ולנציגיו שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ולא בחדר סגור שכולו דיל פוליטי המדיף צחנה למרחוק.
לפני כ-13 שנים, ביום בו אהרן ברק, אבי הדיקטטורה השיפוטית סיים את תפקידו, התראיין ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל לאחד מכלי התקשורת, והטיח בו את האמת: "ברק – שלא בכוונת מכוון – הפך עצמו לסכנה קיומית ולאויב מספר אחד של תפיסתנו הבסיסית כחוליה בשרשרת הארוכה רבת השנים של היהדות. הוא הפך עצמו לאויב מספר 1".
מאז, נדמה שבית המשפט מעט ריסן את עצמו, אבל הוא ממשיך באותה הדרך שהיתווה אבי המהפכה, ברק, ואם לא נעצור את ההידרדרות כאן – היום זו השבת, מחר זה הכותל והרפורמים, ומחרתיים מי יודע לאן נגיע. זה הזמן של הפוליטיקאים לעבור מדיבורים למעשים ולקחת את השליטה לידיים, ולו בשם השבת, שבת קודש ולכבודה.
