המגמה של זיכרון השואה המקובלת כיום בעולם, שואפת להזדהות עם הסבל שעבר על בני עמינו בשנות הרעה. לשם כך, הוקמו מאז תום המלחמה, אתרי הנצחה רבים שלכולם מטרה משותפת. לתעד ולשמר את זיכרון השואה ככל שניתן.
במרכז פעילויות אלו, ניצב העם היהודי בן זמננו שחובת הזיכרון שלו אינה מסתכמת בשימור והנצחה לשם תיעוד היסטורי והזדהות. לדידו, עינויי הגוף אומנם עברו מן העולם, אך התגלותה של גבורת הרוח היהודית, עודנה זורמת בעורקים הראשיים של כל יהודי באשר הוא. היא מהווה סמל ודוגמה לשמירה עיקשת על צלם אנוש. לערכים ומוסר של בין אדם לחברו, ובין אדם לקונו. וגבהות מוסרית זו, ראוי לה שתלמד בדורנו ובדורות הבאים.
"גנזך קידוש השם" ערכו תחרות כרזות שעוסקות הנושא הגבורה היהודית כשהמוטיב המרכזי הינו "ובכל זאת שמך לא שכחנו" בתחרות השתתפו מיטב יוצרים חרדיים שהביעו את התחושות היטב.
עוד באתר:
הנה הכרזות הזוכות:
יוצרת: פערי אויש
השראתו של היוצר: הרעיון מתבסס על סיפור מסבי ר' שמעון שלזינגר ז"ל, שנתפס בימי השואה בעודו מתעטף בטלית. בשל כך הוכה עד זוב דם והטלית הוכתמה. סבי שמר על אותה הטלית מבלי לכבסה, כדי שיהיו אותם כתמי דם זיכרון למעשי עמלק. בחסדי שמים צלח סבי את עמק הבכא, זכה והקים משפחה לתפארת.
יוצרת: שושי סירקיס
השראתו של היוצר: ההשראה באה בעקבות תמונה מוכרת מאוד. בתמונה רואים רב יהודי עטוף בטלית ועטור תפילין, עומד יחף בין אחיו היהודים שזה עתה הוכו, וסביבו קלגסי אס-אס משועשעים. רציתי לעצב כרזה שתבטא את הגבורה היהודית בשואה, גבורה אמיתית, גבורה שניצחה את ההשפלה, גבורה שרוממה את היהודים בשואה. לא גבורה פיזית, אלא גבורה רוחנית. והציצית שהיא כנגד כל תרי"ג מצוות, הציצית שמזכירה לנו לשמור ולקיים את מצוות התורה, והפסים של הטלית שהזכירו לי את המדים שלבשו היהודים במחנות הריכוז, התחברו לי לרעיון לכרזה, רעיון שיבטא את הגבורה היהודית בשואה.
יוצרת: ברוריה לוי
מנימוקי ועדת השיפוט: ביטוי פעולות החסד והעזרה ההדדית בכרזה, מהווה מעין צוואה של הנספים והניצולים. העובדה שהיהודים שמרו על צלם אנוש, שחלקו מלחמם לאחר, גם בזמן שניטל מהם הכל ובעצמם נזקקו לכל פירור לחם, מוקירה את הערבות ההדדית של עם ישראל ואת שמירת צלם היהודי. המשחק הטיפוגרפי, שבנוי בצורה של מילים הניצבות אחת על גבי השניה, משרת את המסר של תמיכה.
