כשאירופה הוצתה בלהבות והצורר הנאצי התפשט כמו סרטן גרורתי ברחבי אירופה, יהודי ערב סבלו משואה פרטית משלהם. סיפורם של יהודים אלו כמעט ולא סופר. שכניהם המוסלמים ביצעו בהם טבח אכזרי, גברים נשים וטף נהרגו, עונו, והכל בהשפעת אירופה נאצית, חומרי תעמולה תורגמו לערבית, מנהיגים ערביים שונים חברו ועבדו יד ביד עם גרמניה הנאצית והתוצאות לא איחרו לבוא.
בחג השבועות של שנת 1941, פרץ הפוגרום ביהודי עיראק. מסע הרג אכזרי ובזיזת יהודים.
לפני נתוני "יד ושם", 179 יהודים נהרגו, יותר מ–2,000 נפצעו ו–50 אלף היו קורבנות למעשי שוד בפוגרום שכונה "הפרהוד". בפוגרום נעשו מעשי אכזריות נוראים דוגמת רצח זקנים נשים וטף, פגיעות בבתי כנסת וחילול ספרי תורה.
עוד באתר:
איך קרה המהפך ומשכנים 'אוהבים' הפכו באחת לאויבים?
בין השנים 1932 ו-1941 עמד בראשות שגרירות גרמניה בבגדאד המזרחן ד"ר פריץ גרובה. השגרירות בראשותו פעלה על מנת לבסס קשרים עם האליטה ותמכה באופן נדיב בפעילות פאשיסטית ואנטישמית. אינטלקטואלים ואנשי צבא הוזמנו לביקור בגרמניה כאורחי המפלגה הנאצית. ניסיונות ההשפעה של גרמניה הנאצית התבטאו, מלבד השפעה על אישי ממשל שונים, בחדירת חומרי תעמולה אנטישמיים לעיתונות.
השגרירות הגרמנית רכשה את העיתון הנוצרי "אל-עאלם אל-ערבי" וחוץ מחומרי תעמולה, החל מאוקטובר 1933 פרסם בו עורכו, סלים חסון, מדי יום בהמשכים, את ספרו של אדולף היטלר, "מיין קמפף", בתרגום לערבית. חומרים היסטוריים מגלים בין היתר פרוטוקולים של דיוני צבא גרמניה, התכתבויות של משרד החוץ הנאצי, דו"חות מודיעין של הצבא הבריטי ודו"ח ועדת החקירה שהוקמה בעיראק אחרי הפוגרום.
התובעים טוענים כי הפרעות ביהודי עיראק היו תוצאה ישירה של הסתה ותעמולה גרמנית־נאצית שיטתית ומאורגנת ויש קשר ישיר בין הפעולות שנעשו בגרמניה למעשי הטבח בעיראק ובמדינות ערביות נוספות כדוגמאת איראן. ההיסטוריונים והחוקרים השונים שחקרו את שואת היהודים במדינות אלה קובעים באופן שאינו משתמע לשני פנים ששואת אירופה השפיעה באופן ישיר על פרעות וטבח ביהודים וקרבנות הפוגרומים הם "חלק בלתי נפרד מקרבנות ונפגעי שואת יהודי אירופה".
בתיה זלוף נכדתם של ניצולי השואה העיראקית כותבת לזכרם:
מי ששרד ימים של אפור.
ותקווה באופק לא נראתה.
בידיים מדממות, המשיך לחפור
ובבואתו המנופצת ,מעבר ניבטה.
מי שמלמל "שמע" ו"אחד".
והחזיר נשמה דוויה מיוסרת
לא לייאוש הן המסר הוא חד,
ובלב אמונה יוקדת בוערת.
מי שרעב הציק לו תדיר
וכמה למרק צח או דלוח
שינה מעיניו היוקדות הדיר.
וספוג הכר בנוזל מוכר, ומלוח.
מי שבנה והקים החורבות,
ונשמתו בוהקת כלהבה.
הקים משפחה במקום מצבות
מורשת ובית אב בליבה טווה.
מי שנחרט על זרועו המספר
נצרב בה בברזל לוהט קעקוע
התנער וקם מאפר ועפר.
ובלבו הקט נשאר געגוע.
מי שניצל מיד מרצחים
כיתות יורים וגדר מחושמלת
וכרה לקרוביו קבר אחים
הן עליו לא נשלחה מאכלת.
מי שנשם נשימות אחרונות
של אמונה בקל חי ונורא.
למול עיניו גופות מעונות.
ואמונתו לא נכחדה נשברה.
