להיות ירושלמי זו גאווה, ואם נדייק לירושלמים יש תחושת שייכות כזו שגם אם ירושלמי יעבור למזרח הרחוק היא תישאר אצלו עמוק בפנים.
מה הקסם של העיר הזאת? אין בה ים למשל, האנשים שבה שייכים לדור קודם, הרחובות צרים, הקירות עמוסי פאשקווילים להתפקע, אבל הניחוח שמגיע איתה, היופי המסתורי הזה שרב בו הנסתר על הגלוי , הקדושה שספוגה, ההיסטוריה ואלפי הסיפורים שחקוקים באבן הירושלמית גורמים לאלה שמדברים על העיר להעלות דמעות צלולות, ולאלה שחיים בה להסתובב בתחושת פטריוטיזם אמיתית.
ומה מסמל את העיר יותר מכל? איך לא, השפה. זו שמשלבת את בליל השפות שעברו בירושלים במהלך השנים, קצת ערבית, קצת בריטיש, קצת מקומית. כך נוצרו מילים בעלות צליל שמסגירות מיד את מוצאו של זה שאומר אותן.
עוד באתר:
אג'ואים – הנאורים קוראים לזה גוגואים, כך או כך זה משחק מעיק לגמרי, אין חור שהוא לא מגיע אליו בבית. והמילה כל כולה שייכת ביושר לירושלמים הוותיקים שהיום כבר ילדים גדולים
אבויויו – בכל הארץ מדן ועד אילת אבות מכתפים את ילדיהם ושואגים שק קמח, רק בירושלים המילה הזו תקפה ומשונה מספיק שאולי עדיף לגנוז אותה
בקשיש – טיפ, תשר, מלצרים בממילא למשל יפתחו עליכם עיני עגל אם תציעו להם בקשיש וישלחו אתכם היישר לבית אבות שממוקם בבניין מימי המנדט
טוסטוס – הדבר הכי מוזר שעלה אי פעם לכביש, ומהם שני המושבים משני הצדדים, חלודים ושותקים מרב פחד להתרסק? ואיך זה שעד היום גם אחרי שעלה לכביש 500 סמ"ק גלגלי מגנזיום יש מי שקורא לו טוסטוס? החיים נורא משונים לפעמים.
לרדת לעיר – רקקקקק ירושלמי מכיר את המושג הזה, מאיפה לרדת, לאן לרדת, מה זה עיר? האם לרחוב אחד (יפו, כן?) ייקרא עיר? לכו תבינו ירושלמים.
עולה יורד – לנהגי המניות בעיר יש שפה בתוך שפה, זה למשל הקוד שלהם לישעיהו שטראוס, ניסיון לעקוב אחרי הביפים שלהם מלמדים על בורות מוחלטת של המאזין בכל מה שקשור לגאוגרפיה ירושלמית. בורות מוחלטת!
המפלצת – בשעה שלכל ילדי ישראל יש מגוון דמויות בראש שנקראות מפלצת, לירושלמים יש מפלצת אחת, כיום היא מהווה מעין סטטוס קוו בין החילונים לחרדים, ולא יעזור בית דין לעד היא תישאר מפלצת.
מאתיים- אגדה אורבנית או הנאה למשוך את המילים? כך או כך פתח פתח זה פרי המצאה ירושלמית מטרידה, ולא, זה לא הולך להשתנות בדור הקרוב.
פוגמה – ילדי נחלאות עוותו את הי' של המילה הזו, עד היום אין ממצאים מדויקים מה הם ניסו להרוויח מכך…
קוקו שקר- האמהות הירושלמיות הן עם אמיתי, ונשגב מבינתן איך עושים לילדה חצי קוקו בבוקר מבלי לקרוא לילד בשמו, קוקושקר.
בני ברקי – מילה הנאמרת בפחד ע"י כל הורה ירושלמי שמחתן, "רק לא בני ברקי", לבניברקים יש קרניים, הם מפחדים מערבים והם מכירים רק את איצקוביץ'.
ארטיק – קרח, קסטה, טילון, לירושלמים זה לא באמת משנה הם מכירים מילה אחת 'ארטיק'.
לורד – הנה דוגמא למילה מתקופת הבריטים שלא רוצה ללכת הביתה ומסרבת לחזור לממלכה המאוחדת, צבועה.
אורי כדורי – חרק ירושלמי שהפך למשחק ילדים ולדמות מוכרת בספריהם, אויש כמה הגעגוע מתוק.
פטל – ירושלמים אוהבים הכללות וכך הם אוהבים לכנות כל משקה שזז ירושלמים נטולי בושה מכנים כך גם קולה וספרייט.
