האמת כי רחמי נכמרו על האדון אהוד אולמרט בהתמודדותו מול סוהרים ופקידי שב"ס למיניהם. אינני מכיר את האיש ובוודאי שמעולם לא נמניתי על קבוצת תומכיו, לא בתפקידו כראש עיריית ירושלים, לא בשלל תפקידיו הפרלמנטריים ולא בהיותו ראש ממשלה. השנים שהיטלטל עזות תחת שבט הפרקליטות והמערכת המשפטית, עד כניסתו אחורי סורג ובריח, בוודאי לא הוסיפו לו לא כבוד ולא בריאות, אך ההתעמרות לה זכה בין כותלי הכלא הצליחה להוציא אותי משלוותי.
לא מובן כיצד מי שישב על יד הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל והיה חתום עליהם, פתאום הופך להיות חשוד כמי שפוגע בביטחון המדינה? הוא הוא הרי זה ש"עשה" את הסודות, כיצד הפך החלב פתאום להיות חתול?
אך רחמי נכלאו כאשר נוכחתי לדעת כי ראשי ממשלה יודעים לעשות עוד דברים מלבד תפקידיהם הגדולים כמו בטחון, כלכלה, רווחה וכו'. מתברר כי בדרך, בשעות הפנאי, הם עסוקים ב"סודות" נוספים כמו בצבירת הון אישי פסול ובניצול מעמדם והשפעתם על מנת לקבל פרס.
עוד באתר:
כלומר, החלב חלב, והחתול חתול, ואין קשר מחויב המציאות ביניהם.
מה בדיוק היה חסר לו? כסף? כבוד? יוקרה? – למה להיתפס על זוטות? הרי מנין וחצי עורכי דין של צוות ההגנה עולה כמה מונים יותר מכל טובות ההנאה והמעטפות.
בעיצומה של שליחות מדינית, ובדרכו לפגישה הרת גורל עם מנהיגי העולם נתקל בלעם באתון סוררת, שהפכה להיות מוכיח בשער ולהתערב בדרכו של האדון בלעם הרשע. חלף תפקידה להיות הנהג והחמור היא פתחה פה גדול והחלה להוכיחו בדברים. – והוא עונה לה! הוא משיב לה כאילו היתה ברת שיח שווה בין שווים! – מי פה החמור?
בשביל מה מספרת לנו התורה את כל ההתרחשות המביכה הזו?
ללמדנו, אומר הסבא מקלם, עד היכן מגיעה שפלותם של אומות העולם, אף אלו שעלו על במות מנהיגים, ה"נפש שפלה" שלהם לא השתנתה, ה"חתול" שבהם נותר בחתולו. וגם בהיותם עסוקים בדברים "חשובים" עדיין המשיכו להתעסק עם אתונות באופן השפל ביותר!
אז מה לעשות שלפעמים האתון מדברת לעניין…
