מעטים הם האתרים המביאים לידי ביטוי את התערבות האדם בטבע, ואת הנזקים הנגרמים בעקבות הזלזול ואי שמירת הטבע ואיכות הסביבה, כמו הגן לאומי אפולוניה- בתחומי העיר המודרנית הרצליה, זהו אתר עתיק, מרתק ומעורר השראה, אך יחד עם ההתפעלות והיופי, חוזים אנו איך בגלל אי התחשבות וזלזול בערכי הטבע, אנו הולכים ומאבדים נכסים ושכיות חמדה נדירים ומקסימים.
העיר אפולוניה או בשמה הקדום ארשף, היתה עיר כנענית ולאחר מכן הלנית רומית, התגוררו בה פיניקים ורומאים. תחילה כבשוה המוסלמים, ולאחר מכן הצלבנים כבשו וביצרו את העיר, ובנו חומות אדירות שהקיפוה. המבצר האימתני שולט על הנמל ועל השער אל העיר. אך כל הביצורים והחיזוקים לא הצליחו להגן על העיר כאשר הכובש הממלוכי בייברס צר על אפולוניה הצלבנית בשנת 1270, וכבש אותה, לאחר כיבושה ציווה להרוס את העיר ואת החומות, והעיר הפכה לשממה ולא נבנתה שוב. אך בכך לא תמו צרותיה, אכן מרבית חלקי החומה נהרסו , אך נשארו די חלקים שהשתמרו ,עדות הולמת לעוצמתה וחוזקה של העיר וביצוריה, למשך כ800 שנים נשארו עומדים ותלויים חלקי החומה והמגדלים המרשימים, אך מאז נבנה סכר אסואן בשנות השישים של המאה הקודמת על נהר הנילוס, החל פיחות ומחסור באספקת גרגרי חול הים לאיזור.
מקור חול הים הוא מדבריות אפריקה, שהנהר האדיר סוחף אל מימי הים התיכון. וזרמי הים מניעים את החול לכיוון מזרח אל חופי הארץ. תפקיד החול לתחזק ולשמור על קו החוף, החול סופג ובולם את גלי החורף העזים, ומשמש בלם זעזועים בין הים לבין מצוק הכורכר המתנשא לגובה של כ-30 מטרים.
עוד באתר:
מאז נבנו הנמלים באשדוד והמרינה בהרצליה, המזחים ושוברי הגלים הארוכים שנבנו לצורכיהם חוסמים את תנועת חול הים, כך שאספקת החול נעצרה כמעט לחלוטין והים החל לנגוס את בסיס המצוק ולהפיל חלקים ממנו אל הים, ועיני חובבי הטבע וההיסטוריה רואות בצער את הנזק שנגרם בגלל תכנון ובצע כסף, שאינו מתחשב בטבע ובמורשת כמענה זמני ומאוחר, הקציבה המדינה משאבים אדירים בבניית שובר גלים מסלעים גדולים וחזקים להגן על המצוק מפני הגלים הנוגסים.
התמונות המצורפות מציגות את החומה והמצוק המתפוררים, את חלקי החומה שקרסו אל הים ואת שובר הגלים המלאכותי שאמור למנוע את המשך כרסום המצוק.
סיפור דרך: למיטיבי לכת בלבד, גן לאומי אפולוניה, והליכה של כקילומטר וחצי על רצועת חוף סלעית ואתגרית
הכותב: אהרון גולדהבר – יועץ ומתכנן טיולי v.i.p
