נקודה אחת עולה כל העת מחקירת תיק 3000 או בלשון העם "פרשת הצוללות". איך נתנו מי שנתנו, לחתול (חברת טיסנקרופ הגרמנית), לשמור על השמנת (זיכיון לטיפול בלעדי בכל השט בים כולל בניית נמל לצורך זה). יהיו האנשים אשר יהיו,ברור הוא שנעשה כאן מחדל שאין כמותו.
אדם אחד, ויש לומר זאת לזכותו היום, הציף את הסיפור. קוראים לו רב אלוף במיל', משה בוגי יעלון, הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר.
הסיבה המרכזית לקרע העמוק עם נתניהו שבעטיה יכול היום שר הביטחון לשעבר לומר שהוא, נתניהו, יועמד לדין על כך, היתה התנגדותו של יעלון לכל העסקאות, המפוקפקות מבחינתו, עם חברת טיסנקרופ, התנגדות שבסופו של דבר חסכה למשק כ-3 מיליארד יורו.
עוד באתר:
אז מה יש בה בעצם בעסקה? מה חלקו לפי החקירות של מפקד חיל הים לשעבר ושל בכירי המל"ל לשעבר?
מדובר בשלוש פרשיות. הראשונה, הצעה לרכש של שלוש צוללות מעבר למה שדובר ונלקח בחשבון בתחילה, השניה, הקמת נמל ומספנה לטיפול בצוללות (כאמור בידי החברה הגרמנית), השלישית, רכישת ספינות הגנה הן על אסדות הגז והן על הצוללות והרביעית, רכישת, כן לא פחות, ממספנות חיל הים.
הסיפור לפי החקירות, קורם עור וגידים בתקופה בה האלוף במיל. מרום מפקד חיל הים אז, בשיתוף גורמים נוספים מדיח מתפקידו איש מוכשר מאד תא"ל מיל שייקה ברקת וממנה איש חיל הים לשעבר אל"מ במיל. מיקי גנור כנציג הישראלי בחברה הגרמנית. הכספים, כמו המים בים והגז מהאסדות מתחילים לזרום.
החקירה בגרמניה הושלמה, אומרים יודעי דבר.
עכשיו נשאר לגלות מה היה חלקו של כל אחד מהאישים המרכזיים בה, אבריאל בר יוסף, אלי מרום, מיקי גנור ועו"ד דוד שימרון שמיצג גם את גנור. וזהו רק קצה הקרחון. רובו כמו כל קרחון, טבוע עמוק במים. בדיוק כמו הצוללות ומי שנמצא בחקירה בימים אלו.
