לאחרונה נסענו לביקור אצל ההורים בארה"ב. התמזל מזלי ואמא שלי הציעה לנו שתיקח את הילדים כך שבעלי ואני נוכל לצאת לחופשה של כמה ימים. כמובן שקפצנו על המציאה אבל היתה רק בעיה אחת: הנופש שלנו נפל על שבוע של יום העצמאות האמריקאי.
כל המקומות המוכרים, הטובים, וגם אלה הזולים היו כבר תפוסים. תחשבי על מה קורה בבין הזמנים בצפת ותביני. אז לאן נצא? במשפחתי תפקיד "חוקרת השוק" נופל עלי. התיישבתי ליד המחשב, סימנתי לעצמי כמה אזורים אפשריים והתחלתי לחפש. לא אלאה אתכן בפרטים אבל אחרי 7 שעות כמעט התייאשתי. איך מוצאים מקום שגם חדש אבל גם לא רחוק מדי, גם יש שם אוכל כשר אבל את גם לא מתבשלת בתוך ה"צ'ולנט", גם רגוע וגם יש מה לראות. וכמובן גם עומד בתקציב. וגם באמת נקי ויפה ואדיב כמו שהם אומרים שהוא. וגם לא תפוס!
מרוב "גמים" לא מצאתי כלום כי אין מקום מושלם כמו שאין דג בלי עצמות. וגם – יש אין ספור אפשרויות. ונראה לך שאם רק תקליקי על עוד אתר אחד, תקראי עוד תגובה אחת, ותראי עוד תמונה אחת תמצאי את הדבר המושלם. באנגלית יש אפילו שם לתופעה הזו – FOMO – (fear of missing out) – הפחד לפספס. זה אותו הפחד שדוחף אותך לא לקנות את השמלה הנחמדה כי אולי יש אחת יפה יותר או מעסיק אותך במשך 20 דקות בהתלבטות הגורלית מה להזמין במסעדה כי אולי המנה שלא תזמיני היא דווקא הטעימה יותר. אחרי שאמרתי כבר לבעלי שהחיפוש כל כך מעייף ששום נופש לא יכפר על זה, נזכרתי בשתי עצות ששמעתי פעם מטייס קרב:
- כשיש לך צרכים מתנגשים – תחליטי על סדר העדיפויות. מה הכי חשוב? מה הכי פחות חשוב? והיכן כל שאר הצרכים משתלבים באמצע?
- תני לעצמך מסגרת של זמן ומה שתצליחי לעשות בזמן הזה – זה מה שיהיה.
עוד באתר:
התיישבתי שוב. הפעם עם דף ועט ורשמתי רשימה. הכי חשוב שיהיה אוכל כשר במרחק של חצי שעה נסיעה. הדבר השני – שעלות החדר לא תעלה על התקציב שהגדרנו. דבר שלישי – שהמלון לא יהיה יותר מ-10 דקות מהאטרקציות. דבר רביעי – שיהיה קרוב לטבע ויהיה מקום לשבת ולהירגע. עם הרשימה הזו התגברתי על ה-FOMO ומצאתי מלון נחמד תוך כ-20 דקות.
מה קרה שם ואיך היה? על כך בפעם הבאה.
