מסע מופלא • בעקבות הזוהר הצפוני

לפני חצי שנה חזרתי ממסע של פעם בחיים. מסע בעקבות זוהר הקוטב הצפוני ברחבי לפלנד הקפואה.

לפלנד אינה מדינה כי אם חבל ארץ בצפון אירופה, המתחלק בין 4 מדינות – פינלנד, רוסיה, נורבגיה ושוודיה. בלפלנד, שהיא חלק מ"חוג הקוטב הצפוני", השמש אינה שוקעת ביום הארוך בשנה ואינה זורחת ביום הקצר בשנה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בחבל עומדת על אפס מעלות, אך בתקופה הזו של השנה נעות הטמפרטורות בין אפס למינוס שלושים מעלות!

בירת החבל היא העיר הפינית רובניימי – רק 5 שעות טיסה ישירה מישראל. זוהי אינה טיסה סדירה, כי אם סדרה של טיסות שכר היוצאות בשיירה בין החודשים פברואר לאפריל מדי שנה, כשאלפי ישראלים טסים לצפות בתופעת הטבע המופלאה – זוהר הקוטב הצפוני.

רובם המכריע של הישראלים והתיירים מבלים שבוע של פולקלור הכולל: רכיבה על כלבי האסקי, מזחלות איילים, ציפה בחליפה מיוחדת במי הים הקפואים ושלל פעילויות נוספות. עם רדת החשיכה נושאים כולם עיניים למעלה בתקווה לצפות בזוהר הקוטב רוקד בצבעים שונים בשמי הלילה.

הזוהר הצפוני, או בשמו המדעי אורורה בוראליס, היא תופעה המתרחשת בקרבת הקוטב הצפוני. בקוטב הדרומי היא נקראת זוהר דרומי, או אורורה אוסטרליס.

הכל מתחיל בשמש – שהיא מעיין "תחנת כוח" אדירה. האנרגיה הנוצרת עמוק בתוך ליבת השמש, בטמפרטורה אדירה ולחץ גדול, נעה לכיוון השכבה החיצונית של השמש. מדי פעם היא בוקעת החוצה מ"קליפת" השמש ונעה במהירות לכיוון כדור הארץ.

למזלנו, "סופת השמש" נתקלת בשכבת ההגנה שלנו – השדה המגנטי של כדור הארץ. השדה מבקע את הסופה לשניים, ושני החלקים חודרים לשמי הארץ בקטבים. כשהם חודרים בחצי החשוך של כדור הארץ (בלילה) ובעוצמה גדולה – אנחנו יכולים לראות את האורות. צבעו של זוהר הקוטב הוא לרוב ירוק (כתוצאה מפגיעה בחמצן), אך לעיתים נראה הזוהר בצבעים אדום וכחול (כתוצאה מפגיעה במימן או חנקן). צבעי אורות אלו נקלטים היטב בעדשת המצלמה ומעט פחות בעין האנושית.

הסיכוי לצפות בזוהר עולה ככל שמצפינים לכיוון הקוטב, וככל שמתרחקים מאזורים הסובלים מ"זיהומי אור" – פנסי רחוב, אורות בניינים ושאר מקורות האור המלאכותי מעשה ידי אדם. גם מיעוט בעננות נדרש, שכן העננות תסתיר את אורות הזוהר, גם אם אלה יופיעו בשמיים. זו הסיבה שבגינה הצטרפתי למסע אקסטרים של חברת 'פוטוטבע' שכלל רכיבה על גבי אופנועי שלג לכיוון ללפלנד הנורווגית – לאזורים הצפוניים המאופיינים במיעוט זיהום אור, וכמובן קרבה גדולה יותר לקוטב המאפשרת לצפות בזוהר מעל לראש ולא באופק.

מסע הרכיבה על אופנועי השלג החל בעיירת הסקי סריסלקה, 3 שעות נסיעה צפונה (באוטובוס) מרובניימי. 90 הקילומטרים הראשונים של הרכיבה הם על אגם אינארי. אגם ששטחו הוא כ-1,040 קמ"ר ועומקו מגיע עד ל-95 מטרים. זהו האגם הגדול ביותר בלפלנד, והוא קופא בכל שנה בין נובמבר ליוני. הרכיבה על האגם הקפוא בטוחה למדי, כיוון שבין שכבת השלג המכסה אותו לבין המים ישנה שכבת קרח בת עשרות סנטימטרים. הסכנות ברכיבה על האגם נובעות משלוליות מים לא צפויות (ספלאשים) הנחבאות מתחת למעטה השלג ועשויות להוביל להתהפכויות האופנוע.

שלושת מדריכי השטח המנוסים שהובילו את המסע יודעים לזהות את הספלאשים מבעוד מועד ולאפשר לרוכבים לעקוף אותם בבטחה. קר מאוד סביבנו. הטמפרטורה לאורך ימי הרכיבה נעה בין 3 ל14 מעלות מתחת לאפס. הרוח והלחות עשויים להעניק תחושה של טמפרטורה קרה אף יותר מזו שמראים מכשירי המדידה. הלבוש החם כולל שלוש או ארבע שכבות מתחת לחליפה הארקטית בה הצטיידנו. הרוכב באופנוע זוכה לחימום במצערות הידיים (שעטופות ב-2 שכבות של כפפות) ומהמנוע שלצד המגפיים (שמתחתם לפחות זוג אחד של גרבי צמר). הנוסע מאחור מסתפק בשקיות חימום.

40 הקילומטרים האחרונים של היום הראשון כוללים נסיעה בתוך יערות ועל אגמים קטנים עד ליעד הראשון – 'סווטי יארווי' – כפר נופש פצפון. זהו מיקום מושלם לצפייה בזוהר הקוטב, לא רק בשל מיקומו הצפוני, אלא גם בשל מיעוט בזיהום האור בו. נרגשים מכך ששמי הלילה היו נקיים מעננים, חיכינו וקיווינו ושכחנו את קשיי המסע של היום. ואכן בסביבות השעה עשר בלילה החלו לבצבץ האורות הירוקים. רצנו לקצה היער הסמוך, ומעל לאגם החשוך והקפוא זכינו לשעה שלמה של מופע אורות מרהיב – כשהזוהר מחליף ומשנה צורה ללא הרף. נפעמים צילמנו, הרמנו מבט ושאפנו כל רגע מהמופע. רק כשדעך הזוהר לחלוטין נאלצנו לחזור לחדרים ולהיערך לשנת לילה לקראת המשך המסע.

היום השני למסע כלל הגעה לנקודה הצפונית ביותר בו – 'המונקה פיורד' – לשון הים הארקטי הגדולה שבסמוך לעיירה קירקינס בנורבגיה. מסע של 100 ק"מ הלוך וחזור דרך הגבול הנורווגי, כאמור. מסע מהנה שכלל אגמים קפואים ויערות מושלגים. הפיורד עצמו נדמה לפלא: בין ההרים מתגנבת לשון הים, והמים השוצפים וכאילו מתעלמים מהעולם הקפוא שסביבם. "זרם הגולף" החם המגיע ממפרץ מקסיקו, הוא ששומר על טמפרטורת הים לבל תקפא. התחממנו לצידו של הפיורד ב'קוטה' (אוהל) מקומי-מסורתי ובו מדורת אש. מחוממים ונפעמים רכבנו וחצינו את הגבול בחזרה לפינלנד, לעבר נקודת המוצא של הבוקר – סווטי יארווי. בלילה הזה כמו ביתר הלילות בטיול לא זכינו עוד לראות את אורות הזוהר.

ביום השלישי למסע עשינו את דרכנו בחזרה על אגם אינארי, ההוא מן היום הראשון. מסע מרהיב שכלל נחל מים זורם (הזרימה מונעת את קפיאתו), שקיעה מרהיבה ורכיבה מהירה ומהנה עד לעיירה סריסלקה בה החל המסע. ממנה עברנו למחרת לבירה רובניימי על מנת שגם אנחנו, כמו יתר התיירים בלפלנד, נוכל לרכב על כלבי האסקי ואיילי הצפון, לטייל במפלים הקפואים ולהתחרות בקארטינג שלג – ובקיצור ליהנות מכל האטרקציות שמציעה הבירה הקפואה.

המסעות מתקיימים השנה בין שבט לניסן (פברואר-אפריל) על ידי 'פוטוטבע' – 077-4090280