מאיצים את הקמת המכשול בגבול עזה

הירי שנורה שלשום בלילה לשטח המועצה האזורית אשקלון לא הפר את השלווה באזור. לפי נתוני מערכת הביטחון רק ארבע רקטות התפוצצו בגזרה מאז פסח האחרון וכולם שוגרו בידי "ארגונים סוררים" כפי שהם מכונים בצבא.

לחמאס אין שום עניין לפתוח בלחימה והוא דווקא מחפש שקט. עובדה. כמה דקות אחרי הירי יצאו אנשי החמאס בעזה והחלו במרדף אחרי היורים. החמאס מחפש עכשיו כל דרך כדי למצוא בן ברית, והכי קרובה מבחינתם היא מצרים. הפגישות שהתקיימו בעת האחרונה בין יחיא סינואר למוחמד דאחלאן הם רק קצה של נסיונות החמאס למצוא בני ברית.

ודווקא מתוך השקט הזה רואים במערכת הביטחון את הצורך לבניית מכשול רציני ואיכותי שייתן מענה כמעט של 100% לאיום המנהרות או בלשון הצבאית "התווך התת קרקעי".

עוד באתר:

אל תנסו את זה

דרמטי: אזרחים תיעדו את נפילת הטיל הקטלנית

גדי פוקס

נס בזבדיאל

"הוריתי לסגור את בית הכנסת; אברכי הכולל ניצלו"

בצלאל קאהן ודוד חכם

צפו

למרות המחיר: "ישראל הייתה חייבת לעשות זאת"

אבי יעקב

הגר"י זילברשטיין:

"בבני ברק לא יפול; זה היה כמה מטרים אחרי גבול בני ברק"

נתי קאליש

בלי הרבה רעש תקשורתי, עובדים סביב רצועת עזה להקמת מכשול עילי ותחתי, כזה שייתן פתרון בראש ובראשונה למנהור התת קרקעי וגם לאפשרות פריצה לשטח ישראל של המוני עזתים.

הפרויקט הזה הוא מסדר גודל אחר מכל מה שהכרנו עד כה. 3 מיליארד שקלים הוקצו לטובת הקמת המכשול ואם הכל ילך כשורה עד סוף 2018 כל 65 הק"מ המקיפים את הרצועה יכוסו במכשול החדש שייתן מענה למגוון של נושאים.
כשמדברים על סדר גודל אחר, המספרים אכן מדברים בעד עצמם. בשיא העבודות יעבדו במקביל 40 צוותים בחלקים שונים בסדר גודל של כאלף איש ביממה (כיום עובדים כעשרה צוותים) העובדים יום ולילה שישה ימים בשבוע כולל מוצאי שבת. לזמן יש בהחלט חשיבות במהירות ההקמה.

המכשול שמוקם בימים אלו, עובר כולו בשטח ישראל ובריבונות ישראלית וכולו ממערב לגדר הקיימת כיום, זאת כדי לאפשר בעתיד ובמידת הצורך תיקונים ושיפורים.

כדי לבנות את המכשול בצורה המיטבית, הובאה ארצה מכונה מסוג דרומיל שבעזרת גלגלי הפלדה שלה היא הורסת כל מה שמתחתיה. זה יכול להגיע לעומקים רבים מאד. המשמעות ברורה. כל מנהרת תופת כזו שעובר עליה הכלי האימתני הזה, תיהרס.

השיטה בה עובדים פשוטה יחסית. תחילה בונים מעין מסילות (גיידים) מבטון ברוחב של 1.5 מטר שעליהן נעה המכונה. לאחר החפירה מוחדר לבטן האדמה בנטונייט שהוא למעשה בטון נוזלי הגורם לכל חומר שיש באדמה לעלות כלפי מעלה בשיטת חוק הכלים השלובים. את הבנטונייט המלוכלך בחול מוציאים החוצה בעזרת צינורות מיוחדים ואז מוזרם פנימה בנטונייט נקי שמטרתו לעצור כל חומר המצוי בבטן האדמה.

בשלב הזה כבר עובדות בשטח 11 מכונות כשכל מפעלי הבטון ממוקמים בסמוך לאתרי החפירה כדי להוזיל את העלויות.

לאחר השלב השני בתהליך נכנסים לשלב השלישי בו מכניסים לבטן האדמה קיר ברזל מזויין שעליו מותקנים במרחקים של עד שני מטרים אמצעים אלקטרוניים וחיישנים המסוגלים להעביר מידע בדיוק של מטר באם נעשות בקרקע חפירות או כל פעולה אחרת. חיישנים אלו מוחדרים באמצעות צינורות וניתן להחליפם במידת הצורך והזמן. כל אלו בחלק התחתי.

כדי לתת מענה גם לחלק העילי והגלוי נבנה באתר החפירות קיר קב"א (קיר בטון אינדקטיבי) שייתן מענה לצד הגלוי. אף כלי רק"ם טרם הצליח לפרוץ כזו כמות ועובי של ברזל המותקנים על הקיר.

ויש גם פתרון לחלק הגובל בים בצפון הרצועה. בדומה לנעשה במרינה בהרצליה שם הוקם שובר גלים ענק החודר לעומק הים, ובשיטה דומה למכשול היבשתי יבנה מכשול שייתן מענה גם למימד הימי. העלויות גבוהות. 130 מליון ₪ לק"מ ובסך הכל כאמור כשלושה מיליארד שקלים. הכסף אושר וקיים והעבודות בעיצומן.

האם זו "כיפת ברזל" של הרקטות? ימים ושנים יגידו. וכמו תמיד, נמשיך להתפלל ולבטוח בקב"ה כי "אם ד' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר".