כישלון ושמו כחלון: המשותף ליאיר ומשה

כשלון ושמו כחלון

הרבה כישלונות נחל לאחרונה שר האוצר כחלון. אבל בצדם, יש לרשום לזכותו הצלחה אחת גדולה – הוא הצליח להשכיח מכולנו את שר האוצר הכושל הקודם, יאיר לפיד. המשותף לשני האישים הללו, ולמעשה – הבסיס המשותף למפלגות שהקימו, הוא פופוליזם. העיקרון המקודש ביותר של המפלגות הללו הוא, הגדלת מספר המנדטים בבחירות הבאות, על ידי סיסמאות שימצאו חן בעיני מקסימום בוחרים. אין ערכים מלבד המנדטים, ואיו כל ערך עליו בנוי המפלגה.

יאיר לפיד מזגזג בין חוקים נגד חרדים לבין צילומים עם כיפה וטלית, כי הוא מזהה שרוב הבוחרים נמצאים היכן שהוא בין מסורתיות לדתיות. משה כחלון מתחייב "להלחם במשקיעים", כי הוא יודע שלרוב הציבור אין יותר מדירה אחת, והוא הרי מעוניין לקבל קולות, מה אכפת לו מהכלכלה? לכחלון אין משנה כלכלית כלשהי. הוא לא סוציאליסט שמעוניין להגביר את מעורבות המדינה בכלכלה, ולא קפיטליסט שמעדיף לתת לכוחות השוק לנהל את המשק. כחלון הוא כותריסט – אחד שנותן לכותרות בעיתון לנהל אותו.

עוד באתר:

אטימות או אנטישמיות?

בגלל סיגריה: עשרות חרדים נזרקו מהאוטובוס בצומת

גדי פוקס

צפו

ינון מגל, עמית סגל ויונתן אוריך: התוועדות וסערה

פנחס בן זיו

כמעט דרס בת 10

"כולם לרדת!": הנהג איים על הנוסעים דקות לפני כניסת שבת

ישראל מאיר

ויהי לפלא

4 בקבוקי ערק ו-3 חתונות: הסגולה שסחפה את החסידות

נתי קאליש

לכלכלה יש חוקים. הם לא נוקשים כמו חוקי הטבע, ולא מקודשים כמו חוקי הדת. הם חוקים שנולדו על סמך ניסיון רב שנים וצפיה ממושכת של אנשים חכמים, בהתנהגותם של שווקים, חברות כלכליות, מדינות וכדומה. הויכוח הערכי על כלכלה נוגע לפעמים לחוקים הללו, ולפעמים יש טענה שניתן להתגבר עליהם. אבל רק מי שלא אכפת לו מהכלכלה, יתעלם מהם לגמרי. לכחלון לא אכפת מכלכלת ישראל, ולכן הוא מתעלם בבוטות, בבריונות, וכמובן – בטיפשות, מהכללים האלמנטריים ביותר בכלכלה.

שלושה ניסיונות כלכליים מבית מדרשו של כחלון כשלו, והם רק הדוגמה להתנהלותו הכללית.

ביום ראשון האחרון פרסם בית המשפט הגבוה לצדק את פסק הדין, ולפיו חוק מס דירה שלישית בוטל. הטעם העיקרי לביטול – דרך החקיקה. אמרנו בריונות? מסתבר, שאם אני שר האוצר ואני חושב שתכנית מסוימת צריכה להתקבל, אז אין חשיבות לכללים ולהליכים הנאותים… הטעמים האחרים שהעלו מתנגדי המס, קשורים דווקא בכלכלה. מדובר במס טפשי, שנועד בעיקר לפגוע באנשים שחסכו מכספם, ובמקום להשקיע אותו בקרנות פנסיה או תכניות חיסכון, שנתונים לגחמות המשתנות של פקידי האוצר בערך מידי שנה, רכשו לעצמם דירות להשקעה.

אם רכשת שתי דירות בעפולה או דימונה, שעלותן יחד 800,000 ש"ח, כדי להשכיר אותן ולהתפרנס מדמי השכירות לעת זיקנה, אתה אויב המדינה. לא משנה ששילמת שנים את המשכנתאות על שתי הדירות, לא משנה שאתה חייב במס הכנסה על דמי השכירות, אבל לא זכאי לנכות את עלות המשכנתא מהמס הזה. עליך אמר שר האוצר עם פרסום פסק הדין את המלים הבאות: "נמשיך להלחם במשקיעים". המס הזה לא רק שאינו צודק, שכן הוא חל בשווה על מחזיקי שלוש דירות יוקרה ומחזיקי שלוש דירות זולות, לא רק שאינו חוקי כי הוטל למפרע על מי שרכש דירה לפני שהחוק חוקק, הוא גם מטומטם לחלוטין – "המטרה היא להוסיף דירות לשוק" כך אמר שר האוצר. רק לא הסביר השר, כיצד זה דירה שמושכרת היום "לא נמצאת בשוק" כי לבעליה יש עוד שתי דירות, ואילו אם תימכר כעת למי שאין לו שתי דירות, היא לפתע פתאום תחשב כ"נמצאת בשוק". הבל פופוליסטי, לא יותר מכך.

לפני כשבוע התפרסם שעוד ניסיון להנדס את השוק מבית מדרשו של כחלון נכשל. הניסיון לקבוע שמחיר הצהרונים יהיה 935 ש"ח לחודש. איני יודע איזו וועדה נכבדה קבעה את המחיר הזה, אבל קביעת מחיר ארצי למוצר היא מסוג הדברים הטפשיים ביותר. האם השכירות שישלם הצהרון בתל אביב זהה לשכירות באשקלון? ועלות העובדים? האם לקחה הועדה בחשבון שגננת ברמת גן משלמת חניה ואילו גננת באריאל אינה נדרשת להוצאה הזו? כך או כך, רשת פרטית שהפעילה עשרות צהרונים בתל אביב ובמרכז, "בצהרי היום", הודיעה על סגירה. אנשי כחלון מיהרו להאשים אותם בחזירות, לא פחות. הרי שר האוצר יודע לנהל צהרון יותר טוב מהמומחים… ואז, הצטרפו גם ויצו, נעמת ואמונה, שהם גופים ציבוריים שלא מסוגלים להפעיל צהרונים בתקציב הזה. עיריית פתח תקוה הודיעה שתשלם מתקציבה שלה תוספת של 200 ש"ח לילד, ובכך העלתה בפועל את המחיר ב-20% מזה שקבעו מומחי חלם של משרד האוצר. ה"בעלויות" המנהלות רבים מהגנים החרדיים מסרבות לאפשר הפעלת צהרונים בגנים הללו בשל הקיצוץ במחירים. אולי אחרי שכחלון יסיים להלחם במשקיעים, הוא יעבור להלחם בהורים.

ואחרון חביב: תכנית הדגל של כחלון להפחתת מחירי הדיור היתה מחיר למשתכן. מין הגרלה שבה הציבור מסבסד לאנשים שזכו בה את הדירה. מפעל הפיס לחסרי דיור, כשאת המחיר המלא משלמים כל אלה שלא זכו, כמובן. גם כאן ניסה משרד האוצר לכפות מחיר נמוך על קבלנים. אלא, שראשי רשויות רבים סירבו לתת אישורי בניה לדירות כאלו, שכן משמעותן שכונות שלמות שנבנות בסטנדרט בניה נמוך, ובתוך שנים לא רבות מי שיאלץ לשלם עבור שיקום השכונות יהיו הרשויות.

ניסיון בבניה ציבורית זולה-שהיא-יקרה קיים בכל רחבי הארץ. גם הקבלנים לא ששו על המציאה, ואפילו לא – הרוכשים עצמם. שכונות שלמות שתוכננו למחיר למשתכן לא התקדמו. אבל שר האוצר אינו יכול להודות בכישלון, נכון? אז מה עושים? משנים את התוכנית, ומציגים זאת כ"שיפורים". נכון להיום, ניתן לגשת לחלק מהגרלות גם אם אינכם זכאים, מה שגרם לליצני הדור לכנות את התוכנית "מחיר למתקמבן". רק חלק מהדירות בכל פרוייקט הן במחיר למשתכן, והשאר נמכרות במחירי השוק, ובכך גם האלמנט של בניית מאות ואלפי דירות זולות פרח וחלף לו. והעיקר – מאז הפרחת התוכנית הזו לאויר ועד היום, אפילו פרוייקט אחד לא הגיע לידי גמר… הכל דיבורים, שקרים וסיפורים.

אבל כחלון, כמו שפתחנו, לא מתעניין בכלכלה, אלא רק בבחירות הבאות. המדינה מלאה במודעות ענק, עם הכיתוב "נטו משפחה, נטו כחלון", בסגנון של הפופוליסטים כולם, מימי לנין והלאה – תמונות של "המנהיג" בתנוחה שלטונית, בתוספת סיסמה נבובה. אין בחירות באופק, אבל כחלון חי את התעמולה מבחירות לבחירות.