בשבוע שעבר חברה העבירה לי מודעה שפורסמה בעיתונות החרדית. המודעה קוראת לציבור הנכים ליהנות מאויר קצף וגלים בחוף אשדוד, שיונגש באופן מיוחד לנכים, ליומיים. יום אחד לנשים ויום אחד לגברים. המודעה מבטיחה חגיגית שביל מונגש עד לקו המים, צוות לליווי וסיוע, כובעי שמש וכיבוד לציבור הנכים. נשמע דווקא מעניין.
לפני חודש וחצי, בתחילת החופש הגדול, יצאתי עם הבנות לים. הגענו לחוף ראשון לציון, חנינו בחניות הנכים ליד החוף, והתחלנו לצעוד, הן ברגל ואני בקלנועית. הגענו עד לשער החוף, וזהו. שם נגמר השביל. כשהים רחוק רחוק, ואני תקועה. יש בחוף ראשון לציון, כמו בכל חופי הארץ, כיסא ים לנכים, אבל הוא לא היה תקין והיה בלתי אפשרי להתקרב איתו אל החוף. המציל והחובש הנחמדים ניסו לעזור, אבל לא ממש הצליחו. חזרתי לרכב, כשמולי חוף הנכים (שאינו נפרד), נח, עם שביל עד לקו המים; עם שירותים נגיש, עם סככות שניתן להגיע אליהן בכיסא גלגלים ועם כיסאות ים נגישים תקינים. ולידו, מאחורי הגדר הלבנה, החוף הנפרד, שאינו נגיש כלל. ואני צופה בשקיעה, רחוק רחוק מקו המים, ברכב, מחכה לבנות.
ולכן, יום נגיש בחוף אשדוד נשמע מצוין. באשדוד חוף מסודר ומופרד. חוף בו אני יודעת שהושקעו משאבים רבים, יחסית לחופים הנפרדים האחרים, ויש בו מגוון סככות, מתקנים לילדים ושירותים במצב יחסית סביר. אפילו מקלחות. כמה טוב שיש ארגונים שונים שעוזרים למי שצריך, ויהיה מי שיעזור, יסייע, ידאג להנגשה עד לקו המים, וגם הבנות שלי לא תצטרכנה לעזור לאמא, אלא להנות בעצמן מהים, ואני אוכל להסתדר, עם עזרת אנשי הצוות המובטחים.
עוד באתר:
נכון שהיו לי מגוון תוכניות ליום הזה עם אורחות שבאו אלי. הגדולות שלי התנדבו להישאר לשמור עליהן ועל הבן הקטן ואני התארגנתי ליציאה עם ארבע בנות לכיוון החוף. קופסא עם פירות, ועוד אחת רק ענבים; בקבוקי מים מהמקפיא, ועוגיות שלא נרעב חלילה; כיסאות ים, מחצלת, קרם שיזוף, נעלי בית, מגבות, אבובים, שקית לצדפים וכמובן- בגדי ים לכולן וכובעי שמש.
הרכב עמוס בכל הדברים הטובים, בבנות מצפות, ובאמא אופטימית זהירה. אופטימית, כי גם למשפחה שלנו מגיע ים, וזהירה, כי אמנם אני אופטימית, אבל עם ניסיון. השעה מוקדמת יחסית, כדי להגיע לפני העומס של כל האוטובוסים המגיעים מכל השכונות. וכך יצאנו אל הים.
הדרך לאשדוד עברה בשלום, וגם הכניסה לחוף עברה באופן חלק, עם חניות נכים מוסדרות בפתח החוף (תודה לעיריית אשדוד). והנה הים המבטיח נראה מול העין, רחב, גדול, מלא גלים וקצף. מזמין כל כך. מורידים ציוד, פותחים קלנועית ומתחילים בתהלוכה לכיוון החוף. יש שביל, סלול, מבטון. בהמשכו גשרון עץ, גם נח ונגיש. כל אלו באדיבות עירית אשדוד, שטרחו ועמלו להסדיר את החוף הנפרד. השביל לא מגיע לסככה, כך שאין דרך להגיע למקום מוצל עם הכיסא, וגם לא מגיע עד לקו המים. בהמשכו של הגשרון פרשו שטיח שאמור להאריך את הגישה עד לים, אבל הוא היה קצר מידי וממש לא התקרב אל הים. ככל הנראה זו ההנגשה המובטחת של אותו ארגון שפרסם את המודעה. זו ההנגשה. ולא עוד.
בכניסה ניתן גם לקבל כיסא גלגלים מותאם לחול, שניתן לגלגל אותו על החוף, ממש עד לקו המים. גם כיסאות אלו הן באדיבות עירית אשדוד. פרסנו את המחצלת בשמש, סמוך לשביל הסלול, עברתי לכיסא הגלגלים המותאם, והבת שלי הסיעה אותי לכיוון קו המים. למרות המובטח, לא היו אנשי צוות לעזרה מטעם הארגון, אותו ארגון שהזמין אותי חגיגית במודעה בעיתון, על חוף הים. אחרי כשעה בים רציתי לחזור לכיוון המחצלת. החוף כבר היה עמוס, כדרכו של חוף בחופש הגדול, ולא היה מעבר לכיסא החוף הגדול בין הנשים כך שנאלצנו לפלס לנו בקושי רב מעבר בין הנשים. (דבר שהיה נפתר בקלות אם אכן היו צוות מתנדבות מסייע)
סמוך ליציאה פגשתי קבוצות של נשים ובנות נכות, שהגיעו מכל רחבי הארץ (ונתקעו בדרך, בדיוק ביום זה, בחסימת הכביש על ידי הפגנת הנכים). פגשתי את כל מי שחיפשה וחיפשה ולא מצאה את ההנגשה המיוחדת, ובטח לא את הכובעים והכיבוד המובטחים. רק הצלם אמר שהוא כבר מוכן בפתח לצלם את הנכנסות. אולי למחרת, ביום שני, הגיע הצוות ונכנס אל החוף, כי אז אפשר לצלם תמונות עד לקו המים? כי יום שני יום של גברים, בו ניתן לצלם את החוף, (ומעדות שקבלתי, ביום שלישי בבוקר היו בחוף שאריות של שקיות עם לוגו, מודעות וסימן של שביל עד לים, אז ככל הנראה אני צודקת...)
ובינתיים, אני מחכה ששר הפנים יעזור וינגיש את כל חופי הרחצה הנפרדים למשפחות של אנשים נכים.
