איך המיתוג של חברת הנעליים נכשלה, והם כעסו מאד על השלוש מיליון שהשקיעו במהלך, איך?
ירושלים העתיקה, העיר כל כך יפה בעיניים בחמישי בצהריים, הריח האהוב והמוכר שהזכיר לי בעבר קניות לשבת, ביקור בספריה העירונית ובורקסים במאפיה השכונתית התחלפו לשיטוט קצר ברחובות יפו תל אביב. השעה שלוש, לרגע הלב התרחב נמתח ככה חזק. יש עולם רוחש וגועש שם בחוץ, כזה שיוצא מגבולות הגזרה של ילדים, זיעה בפארק, מריבות.
אני מקשיבה לצלילים החדשים של הרובע היהודי. מסתכלת על האמא שסוחבת עגלה בעלייה של הרחוב הצר. אני סוחבת את התיק האדום עם הפסים הכחולים שקניתי בשוק לפני חמש דקות. נכון זה לא גוצ'י, אבל זה מרגיש ככה. ריח מאפה עז, אני מסתכלת על השלט, המקום לא כשר, מסתפקת בריח.
"נו, איפה את?" מאחורי הקו ריקי. "מחכים לך, אנחנו מתחילים." הורדתי אותם לפני עשרים דקות ליד המשרד שהתחבא לו מתחת לקשתות והלכתי לחפש חניה. אני לא מבינה את האנשים שנלחצים וצופרים, בדיוק כמו שידוך פיסת החניה מחכה לנו, הכחול לבן הזה, בגודל מדויק מתאים לאוטו שמשתחל לו בפנים. עוד דוח אחד…לאחרונה תוספת קטנה לתקציב החודשי המצומק. דוחות חניה באופן קבוע,
הטלפון צלצל בפעם העשירית, ניתקתי, הוא קיבל צליל תפוס בחזרה, מסיבה פשוטה שאשתו תפוסה. תפוסה חזק בחיים החדשים שלה. "אדאג שתבואי לישיבת המיתוג, את תודי לי על כך", קרצה לי בעלת תיק הגוצ'י, יש לה שם, אני יודעת, עדנה. רק שהשם שלה לא נדבק לתיקי היוקרה הממותגים שהיא דאגה לקשט את איתם אל הלוק שלה. בתוך הסמטה הקשת מאבן, התכופפתי כדי להיכנס והגעתי אל מערת הקסמים, ההרגשה כמו נחש מתפתל עליז עם פסים שחורים, כי כל מדרגה הובילה לעוד יעד. קירות המקום היו מכוסים בגרפיטי שהעיד על הצלחה, מיתוגים לחברות הגדולות ביותר בארץ ובעולם. ודווקא כאן בירושלים מתחת לקשתות הוא יושב האיטלקי, עם גבות עבותות מבט חד, וביטחון עצמי נוסק אל על. המיתוג נכשל, ככה הגענו כולנו אל ממתג העל שקיבל תשלום שנתי שלי. על עבודה אחת!!!
עוד באתר:
הם הגיעו בעלי רשת הנעלים, הם לא חייכו, אין להם סיבה לחייך, הם השקיעו במיתוג מחדש ברשת הנעליים השקיעו למעלה משני מיליון שקלים והמיתוג לא רק שלא החזיר את עצמו להפך נכשל כישלון מוחץ. רעדתי, ריחמתי על הבוסית נחמה. הם ישבו בעלי הרשת. מן הצד השני אנחנו מהמשרד הפרסום, ובראש הפירמידה מיסטר דנדי, ממתג העל האיטלקי. והצוות שלו. על השולחן העתיק המרשים נחו להם כדי לימונדה טריים עם עלי נענע, ופירות מבריקים, ענבים אדומים, ובשלים, תאנים יפות. אף אחד לא הושיט יד, כך שהחנקתי את הרצון שלי לפרי בתוכי. שש שעות.
זה התחיל בפרצופים נוגים, במצגת שהציגה את המהלך, והכספים שהושקעו. דנדי לא נלחץ, הוא קם ממקומו, גאון עם חולצה לבנה בוהקת. וברק בעיניים. "המצגת ", הוא ביקש מהעובד שלו בניד עפעף להפעיל אותה. בואו נעבור על כל הנתונים, נבדוק איפה נכשלנו ולמה. שש שעות רצופות ומרתקות, כולם הציגו את הנתונים, הדקויות, האווירה העכורה הפכה מהר מאד להתלהבות
כאילו קמו לתחיה כל הדולרים שהתקמטו יד נעלמה הרימה אותם ניקתה את השטר וגיהצה אותו. אנשים מתבלבלים, השקיות דומות מאד לשקיות של מיתוג של חברה זולה יותר. עלתה השערה אחת, והשערות נוספות, ואני שתקתי, לאורך כל השעות שתקתי, ורק בהיתי בענבים הבוהקים, רק כשהראשון ששבר את הצום נטל לעצמו פלח הרשיתי לעצמי, הדמעות הפכו לחיוכים, והחיוכים לצחוק. אתם מבינים שאתם חייבים להשקיע עוד מיליון…..בום!!
לנגד עיני הנדהמות נלחצו ידיים וכישלון צורם ומהדהד עם תביעת דיבה הפכה לעוד צ'ק של מיליון שקלים!!!!
