"הציבור החילוני מתעב בתיעוב של ממש ובז בוז עמוק לכל ערך שיצא מהציבור החרדי בעיניו, או שיש לו קשר עם הציבור החרדי. אנחנו מצידנו - חוץ מאשר לבעוט בהם, לא עשינו דבר. איך יבוא הפתרון?".
את סימן השאלה הזה הציב הבוקר (ה') עורך הדין יעקב וינרוט, מבכירי הפרקליטים בישראל, בראיון מיוחד וממושך שהעניק הבוקר ליוסי אליטוב ואריה ארליך, בתוכניתם "חמישי בשניים" ב"קול חי".
אנחנו עוקבים אחרי העבודה שלך בשנה האחרונה. אנחנו רואים את הגבורה העילאית שמאפיינת את ההתמודדות הבריאותית שלך ושואלים: איך אדם שמתמודד עם מה שאתה מתמודד עמו יכול גם להעמיק בלימוד, גם לעבוד, גם להרביץ תורה וגם לנהל את המלחמה האישית?
עוד באתר:
"המלחמה האישית היא מחוץ לסוגריים. שמתי את המלחמה הוז מחוץ לכל חשבון. היתר תלוי בריבונו של עולם. לא באף אחד אחר".
אתה יכול להתרכז בעבודה השוטפת תוך כדי המלחמה?
"זה הדבר הכי קל. הדבר הכי קל זה להתרכז; הדבר הכי קל זה לעבוד. אלה אינן בעיות".
בריאיון בביתך לפני שנה נחשפו הקוראים לספרייתך האישית, שמלאה בספרי חסידות ומחשבה שבהם אתה הוגה ומהם, מסתבר, אתה שואב כוח ועוצמה. ישנם לא מעט יהודים אשר עוברים אתגרים קשים, והם היו רוצים לקבל ממך עצה: איך מצליחים להתרומם מעל הכל ולהגיע למצב של מוח שליט על הלב?
"זה לא עניין של מוח שליט על הלב. זה עניין שאדם מכיר בסופו של דבר מי ברא ומי נברא, והוא יודע את המשמעות של המילים שהוא אומר בכל בוקר: כשיהודי יודע שכאשר הוא הולך לישון בלילה הוא מפקיד את נשמתו אצל בוראו - אין לו כל קושי להתמודד עם הבעיה הזו".
האם בתקופה בריאותית כזו - האמונה הזו, שטבועה בדי.אן.איי של כל יהודי, מקבלת משנה תוקף?
"קשה לי להגיד משנה תוקף. יותר נכון לומר: משנה דגש. כרגע אני פשוט חוֹוה את האמונה הזו יותר. ממילא, כשאני מתפלל אני מכוון יותר. לא בכדי יהודי מתחיל את היום שלו ב'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך'. אלמלא החמלה, אלמלא ה'רבה אמונתך' - האדם לא זכאי לקבל את נשמתו בחזרה בכלל".
אבל יש יהודים שלא זכו להגיע להבנה הזו. האם אפשר לעשות את הקפיצה הזו? האם ייתכן לומר להם דברים שיביאו אותם לאותה גדלות הרוח שנשקפת ממך בימים כאלה?
"אין דבר כזה יהודי פשוט. זה לא קיים בכלל. המילה 'יהודי פשוט' זה אוקסימורון. ליהודי יש נשמת אלו-קה ממעל, ולכן הקטן שבקטנים שלנו - הוא ענק שבענקים. זה שאנחנו עיוורים ולא רואים זאת - זה משהו אחר. אדם שרוצה להגיע להכרה הזאת, אינו צריך דבר חוץ מלברך 'אלוקי נשמה' בכוונה להגיד 'המחזיר נשמות לפגרים מתים' בכוונה. לא צריך פה איזשהם מקורות פילוסופיים, לא צריך פה איזשהם מקורות של למדנות".
"אין יהודי שלא יכול לכוון. אני לא מכיר יהודי שלא מסוגל לכוון את הכוונה הפשוטה הזו. להיפך, אנחנו אלה שמאבדים את המשמעות של התפילה הפשוטה. זה החיסרון שלנו. אנחנו שוחקים אותה עם השגרה שלנו. אבל כאשר אתה שומע את המילים ורואה את האותיות - אם אתה מתפלל מתוך סידור - יש לך את הפֵּשֶר של הכל, יש בידך את הפתרון להכל".
האם מהמקום שבו אתה נמצא כיום, אתה קורא לאנשים: 'אל תזדקקו למצבים סבוכים כדי להכיר ולחוות את האמונה הפשוטה הזו'?
"אני לא מטיף לאף אחד. אבל אני חושב שכל אדם יודע את זה. הבעיה היא ההתמודדות איך לא ליפול קורבן לשיני השגרה. כי את הדברים הפשוטים האלה כל אחד יודע".
האם יש לכך השלכה על יכולתך לפעול בחיי המעשה של עולם המשפטים החילוני מבלי להתפעל ממנו, מבלי להתערות בו ולהפוך חלק אינטגרלי ממנו. מאיפה היכולת שלך להביט על העולם שבו אתה עצמך שוחה במבט עילאי של הפרדה בין עיקר לטפל, ובין חיי נצח לחיי שעה?
"הציבור החילוני מתעב בתיעוב של ממש ובז בוז עמוק לכל ערך שיצא מהציבור החרדי בעיניו, או שיש לו קשר עם הציבור החרדי. אנחנו מצידנו - חוץ מאשר לבעוט בהם ,לא עשינו דבר. איך יבוא הפתרון? אני יודע שפתרונות במקרים כאלה הם על דרך הפיצוץ. אף אחד לא יודע מה יקרה, אבל לא יכול להיות שלא יהיה פיצוץ; יהיה פיצוץ קשה מאוד. כל עוד הייתה בנו תפיסת מיעוט – הסתדרנו; מיעוט יודע מתי להתנגד לרוב ומתי לשמור על הפינה הקטנה שלו. אנחנו היום חלק מהרוב. אנחנו חזקים. אז אנחנו חושבים: נגרש את החילונים מעיר פלונית, נגרש אותם מכל מקום. בסוף זה יגיע לידי כך שיהודי חרדי לא יוכל לקנות דירה באף מקום".
ומהיכן היכולת להתמודד עם אתגרים בריאותיים ואחרים ויחד עם זאת להישאר עם ראש מעל המים ולהסתכל אל העולם החילוני מלמעלה למטה מבלי להתייפייף ולהסביר כמה אנחנו כן נאורים ועדכניים?
"ודאי שאני נגד להתייפייף. זה מובן מאליו. אין מה להתייפייף, ואין דרך שאני יכול להצביע עליה מבלי שגדולי ישראל ישבו על המדוכה, ישמעו מפי האנשים שחיים בשטח מה רוחש בשנים האחרונות, מה קורה בשנים האחרונות - ויאמרו מה לעשות. עד אז אני לא רואה דרך לעשות משהו. אני לא מתראיין ולא משוחח על הדברים האלה. הם הפכו אצלי לפצע. היום זה כבר פצע ישן. אז ללכת ולחטט בו מחדש? אני לא אוהב לעשות את זה".
בפתחה של שנה חדשה במה אשר לברך אותך?
"במה שכל יהודי מבקש להתברך בו", השיב בפשטות.
למה הכוונה?
"אנחנו מתפללים על זה בכל שבת מברכים החודש. 'שתִתן לנו חיים ארוכים, חיים של עושר וכבוד, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים'. גם ראש השנה הוא ראש חודש"
האזינו לראיון המלא:
