"יש הרבה מה לדאוג. יש הרבה מה להיות רגועים" אלו הן המילים המבטאות בצורה הנכונה ביותר את תמונת המודיעין העדכנית לפתחה של השנה החדשה.
העולם השתנה
רוב הבעיות בעולם הן לא בין מדינות אלא דווקא מארגוני טרור שונים והן מקיפות את כולם. רק בשנה האחרונה מנעו בסיעתא דשמיא שירותי המודיעין של ישראל (וזה כולל את אמ"ן, השב"כ והמוסד שמשתפים פעולה בצורה נפלאה בשנים האחרונות) עשרות פיגועים ברחבי העולם. כאשר אנו מדווחים על אזהרת מסע למקום כזה או אחר, עומדים מאחורי הדברים מידעים ברורים.
ההבנה שיש צורך במודיעין עולמי עלתה ביתר שאת לתודעה המודיעינית אחרי פיגועי הטרור הקשים בצרפת לפני שנתיים. בתאריך 15.11.15 למניינם, הבינו כולם שמשהו פה השתנה.
עוד באתר:
כשראש אמ"ן האלוף הרצי הלוי נוסע עם ראש הממשלה לביקור ברוסיה ומציג תמונת מצב מודיעינית, זו רק דוגמא קטנה לשיתופי הפעולה. היכולת המודיעינית כתוצאה משיתופי הפעולה עלתה לרמה שניתן לאתר ארגז על הגלובוס (וזה לא מנע את הרצח בנווה צוף למרות הפרסום בפייסבוק או את הפיגוע אתמול בהר אדר).
איראן
אולם, מעבר לנקודה המודיעינית ותהא טובה אשר תהא, הבעיה הגדולה של העולם ושל ישראל היתה ועודנה איראן. לאיראן יש חזון גרעיני שאותו היא לא מסתירה ולמרות שחמינאי חושש לבטל את ההסכם, תכנית הגרעין של איראן נמשכת כל העת לצד פיתוח הטילים (השיגור כביכול בראש השנה לא באמת בוצע אבל זו דוגמא לנחישות להמשיך בתוכנית), וצריך גם לומר כי אין באמת בהסכם סעיף על איסור פיתוח טילים.
הדברים המטרידים את הקהילייה הבינלאומית הם, מה יקרה בתום תקופת ההסכם, איך מונעים את המשך המחקר והפיתוח וכיצד מרסנים את פיתוח הנשק שנמצא כל העת בתאוצה. תשובות כרגע אין בנמצא. לאיראן משנה אזורית סדורה והיא שמה רגליים בכל ציר אפשרי בתעשיה, באידאולוגיה, בכח אדם (הם איבדו 400 לוחמים בסוריה וכח האדם שלהם בסוריה מגיע לכדי 25,000 איש) והם פועלים בכל דרך אפשרית לממש את חזונם.
סוריה
בסוריה שלב העיצוב מחדש של המדינה הולך ותופס תאוצה ולאיש לא ברור לאן זה הולך. למרות הבסת דאע"ש ולמרות צמצום השטח של המדינה האיסלמית שחלמה על חליפות אזורית יתכן ואנו מוצאים עצמנו עם דאע"ש כחליפות וירטואלית אמנם, עם הרבה פחות שטח, אבל עם הרבה השפעה בנושא הטרור.
בגבולנו הצפוני עם לבנון דומה שהמצב עם תחילתה של השנה החדשה שונה מבעבר. הממשל מתפקד ומשמר עצמה פוליטית, החיזבללה נמצא במצוקה אנושית (אלפי הרוגים במלחמה בסוריה) ותקציבית (מתחיל לשלם פנסיה בגיל צעיר) ומאד מורתע. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא לאן מתפתחות היכולות של החיזבאללה? מחד כמות הנשק שבידם הולכת וגדלה ועמה גם גידול בטווחים ובדיוק ומאידך הנקודות לעיל.
מה יגבר על מה? כמו בראשית הדברים. יש מה להיות מודאג ויש מה להיות רגוע. ברור לכל שהמלחמה באם תפרוץ לא תהיה קלה והעורף יספוג אש ברמה שאפילו במלחמת העצמאות לא חווינו אבל לצבא יש תכניות ברורות וסדורות שיתנו מענה טוב.
ומה באשר לעזה?
שם תמונת המצב שונה. החמאס יותר מנוהל בשנה האחרונה פנימה לתוך עזה ואפילו סיפור המנהרות הולך לכיוון שונה. אם עד כה מרבית המשאבים הופנו למנהרות התקפיות, הרי היום בחמאס הבינו שדווקא מנהרות הקשר וההגנה נותנות להם מענה טוב יותר.
בצבא היו רוצים לראות פועלים מעזה עובדים כבעבר בישראל והעובדה שחמאס נמצא במצב הקשה ביותר מאז הקמתו יכולה להביא מחד לידי תובנות שלו לגבי ההמשך (כמו פיוס עם המצרים ועם הפלסטינאים) או מאידך להביא לפריצת עימות שיחזיר אותם לתודעה.
את המציאות בפתחה של השנה החדשה אפשר לאפיין באמירה ברורה: הסיכוי למלחמה נמוך אבל הסיכון להתדרדרות מהירה עקב אירוע כזה או אחר הן בגבול הצפוני הן ביו"ש ובר הבית או בעזה גבוה.
ומעל הכל נישאת תפילה לריבון כל עולמים שנזכה ל"ד' ילחם לכם ואתם תחרישון" ולגאולה השלמה במהרה.
