"וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה" (ב,ז)
חז"ל בבראשית רבה ששאלו הקב"ה לאדם 'ואתה מה שמך', אמר לו 'אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה'.
יש שמקשים הרי שמו של דבר צריך להיקבע על פי עיקר תכונותיו ולא על פי החומר שממנו נוצר, ארון מברזל לא נקרא ברזל, ולא הפטיש והמסמר נקראים על שם הברזל שנוצר ממנו. ועוד קשה מדוע בעלי החיים לא נקראו גם על שם האדמה הרי גם הם נבראו מן האדמה ומדוע דווקא האדם נקרא ע"ש האדמה?
מתרץ המהר"ל, שלא זו בלבד שהאדם נוצר מן האדמה, אלא יש גם מכנה משותף מהותי בין האדם לבין האדמה, ולכן הוא נקרא על שמה: בשניהם, השלמות והפיתוח אינם קיימים בתחילת הדרך; בתחילת הדרך האדם הוא ריק, וכל יכולותיו נמצאים בו רק "בכוח", ורק לאחר פיתוח יכולות אלה, הוא מגיע לשלמותו (בדומה לאדמה, שהיא בתחילת דרכה בורה וריקה, ורק אם יפתחו אותה, ויעבדו אותה יצמח בה יבול). לעומתם, כל הנבראים האחרים, נבראים מושלמים ואין בהם "פיתוח" – המלאכים נבראים מושלמים, וכן בעלי החיים, זמן מועט לאחר היוולדם, הם מגיעים ליכולותיהם וכך נשארים עד סוף חייהם, מבלי שיתפתחו בצורה מהותית.
עוד באתר:
הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, תירץ שהאדם נקרא כן כדי שיזכור תמיד מאין בא ולא יתגאה.
ועוד יש ליישב, כי באמת לא שייך לקרוא אדם על שם תכונותיו, כי תכונותיו ומצבו של אדם תלויים בעבודתו ובבחירתו, ואין לך אדם הדומה לחברו. וכל מה ששייך לקרוא שם כולל לכל מין האדם הוא רק על שם תחילת האדם שהוא כשעיר פרא ונמשך לחומר ולגשמיות, ועליו לזכור תמיד כי הוטל עליו להתעלות לאיש המעלה מתוך הפראיות והגשמיות שבו.
ועוד מתרצים שזהו גם כן מהותה של אדמה, שהיא בעצמותה חומר גס ועב, אך יש בה את התכונות להוציא כל מיני מגדים שבעולם כפי אשר יעבדוה וכפי היגיעה אשר ישקיעו בה כך האדם.
"ותתן גם לאשה עימה ויאכל " (ג' ו')
מקשה רבינו החיד"א בספרו "ראש דוד" ידוע שאין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים וכל שכן לצדיק אם כן איך חטא אדם הראשון הרי היה צדיק? ומתרץ בב' אופנים שמה שאין הקב"ה תקלה דווקא אם זה בשוגג אבל בפשיעה כשרוצה לחטוא הוא הביא וגורם זאת לעצמו ואז אין התערבות של הקב"ה ולכן כיון שאדם הראשון פשע במזיד הוא נכשל.
ב', התוספות במסכת שבת דף יב' כתב שמה שהקב"ה לא מביא תקלה זה דווקא כשהמאכל אסור מצד עצמו אבל אם זה איסור צדדי וכשיוסר האיסור יהיה מותר אז לא אומרים את הכלל הנ"ל, ולכן בחטא אדם הראשון כידוע כתבו המפרשים שהאיסור היה רק ביום שישי אבל בשבת האיסור הותר ואם היה מחכה עד הלילה לא היה חוטא, ולכן על סוג עבירה כזו לא נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה..
עוד תירוץ שמעתי שמה שנאמר אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים היינו דווקא צדיק ממש מחמת עצמו ואולם תינוק שנולד מכיון שלא היה לו מציאות לחטוא עליו לא נאמר ולכן אדם הראשון כיון שמחמת עצמו עדיין לא היה צדיק אלא כך נברא באותו היום ובאותו היום חטא על זה לא נאמר שלא תבוא תקלה.
שבת שלום!
