"אספר לכם סיפור על רווית", כך פותחת צילי, חברת המועצה הוותיקה מהמושב הקטן את סיפורה כשאנחנו מתאספות להתוועדות חסידית אי שם בניו-יורק הרחוקה.
הנה הסיפור בשינויים מתחייבים. לפני כמה שנים הגיעה רווית לשיעור תניא שהתקיים במושב קטן באחר צהריים אפרורי וסתמי. היא הייתה בדרך, בסידורים, באה לאסוף את אחותה ונתקעה. פשוטו כמשמעו. כאשר היא עמדה בדלת בית הכנסת, כל העיניים נפערו. היא הייתה כמו שמש גדולה שמאירה פנימה, רק שמש ששכחה להתלבש כראוי. "אשתו של הרב סימנה לי בתנועות עיניים נמרצות לבל אעיר לה דבר וחצי דבר".
רווית היא מלכת יופי לשעבר. גינונים היו לה למכביר אבל אפילו לא קמצוץ של ידיעה כיצד יאה להתלבש לבית הכנסת. "אני לא יודעת", מוסיפה צילי, "היא המשיכה להגיע לשיעור בזכות זה שקיבלנו אותה כמו שהיא, בזכות השתיקה הראשונית שלנו, בזכות זה שלא הערנו לה מילה וחצי מילה. אין לדעת מה היה קורה אם אשתו של הרב הייתה מעירה לה על לבושה הבוטה, ההבנה שהיא לא עשתה זאת בכוונה, ובטח לא כדי לפגוע בשיעור ובמשתתפיו, דרשה מאיתנו לשתוק בפעם הראשונה. אבל…
עוד באתר:
"התברר כבר בשיעור הראשון שלה שמדובר באישה מחוננת, רגישה ומשכילה שבאה, הציצה, נפגעה ונתקעה כאמור… היום, אחרי שנים, היא כבר מחזיקה בכספה את שיעורי התורה במושב. את ראשה מכסה פאה ולבושה צנוע. רווית נשארה מאירה ברוך ה' אבל חזרה בתשובה שלמה".
הסיפור הזה באותה התוועדות ספונטנית בא על רקע הביקור שלנו ב-770. והוא חלק משלים למסע שלנו בקרב יהודי ארצות הברית. במהלך המסע עלתה בין היתר שאלת ההתמודדות עם ה"חילוניות". השאלה שריחפה בחלל האוויר ובקרב מרבית חברי וחברות הקבוצה שאינם שומרים תורה ומצוות, נבעה מכך שרוב יהודי ארצות הברית אינם שומרים תורה ומצוות.
—
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ומגישת התכנית "עניין משפחתי"
