הויכוחים הקולניים שבקעו מאחוזת הפאר נשמעו בכל הרחוב היוקרתי שבשכונה היהודית. "מה כל כך מפריע לך שאקנה ב.מ.וו חדשה?" טען הבעל בלהט אך אשתו ענתה לעומתו "מה רע בארבעת המכוניות שיש לנו בחניה, האם הם אינם מספיק יוקרתיים? מדוע צריך לקנות דווקא ב.מ.וו מדגם נדיר שהחברה מייצרת בימים אלו במהדורה מוגבלת של שלוש יחידות כאלו בכל העולם, אתה לא מבין שזה ימשוך עלינו עין הרע?…"
הויכוח העז התעצם כשבעלה אמר "עין הרע נמשכת כאשר אדם מן השורה פתאום מתעשר ורוכש רכב יוקרה, אבל אני איש עשיר כל כך, מפורסם כל כך, רכישת הרכב תתקבל אפוא כדבר טבעי ביותר. אף אחד לא יקנא בי שהרי זהו רכב לפי כבודי ואין כאן שום חריגה מהמסגרת." אך האשה הכבודה עמדה על שלה: "רכב חדיש ונדיר לא ייכנס לחניה שלנו גם אם אצטרך להתגרש ממך, סוף פסוק!" חתמה אם הבית את הויכוח שנמשך כבר חודש.
העשיר האגדי ישב בשתיקה בכורסתו המהודרת – זו שנרכשה לאחרונה באירוע מכירות סגור למועדון האלפיון העליון בסן פרנסיסקו- בדמים לא מעטים. פניו אחוזות שרעפים והסיגר הקובני שבער בין אצבעותיו פיזר ענני עשן סמיכים שהוסיפו נופך להרהוריו. לפתע רעיון כביר נצנץ במוחו. "מה את אומרת שנעשה שאלת רב? אני מוכן לקפוץ לארץ ולהיכנס לגאון הגדול מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א ולשאול אותו אם מותר לרכוש את הרכב החדש. האם את תהיי מוכנה לקבל כל תשובה שיאמר?" אשת החיל לא חשבה פעמיים ומיד ענתה בחיוב. "מה שיאמר נעשה. אבל תבטיח כי אם יאסור את קניית הרכב, לא אשמע ממך עוד שום מילה בעניין!" העשיר הבטיח.
עוד באתר:
בתוך שעה קלה הגיעה הלימוזינה לאסוף אותו אל מטוסו הפרטי, וכעבור עשר שעות נוספות נשקו גלגליו באדמת הקודש. מונית אקספרס והנה הוא כבר בחדרו הפשוט של ראש הישיבה שהיה רכון אותה עת על גמרתו שקוע בלימודו. בסבלנות המתין עד שהרים הגראי"ל את ראשו ושאל ברוך אבהי "מה רצונך ר' יהודי?" סיפר האיש לרב את הויכוח המתיש שיש לו עם רעייתו "היא מפחדת מעין הרע, אנשים יקנאו. ואני סובר שזוהי רכישה לפי כבודי והדבר לא ימשוך תשומת לב מיוחדת. בכל אופן סיכמנו שנעשה בדיוק לפי מה שיפסוק לנו הרב." הרב הביט בו בשתיקה ואחר שאל: "אמור נא לי, האם כבודו סיים כבר את כל הש"ס?" האיש נבוך ובחיוך מהוסס ענה "לא, לצערי לא זכיתי". "אולי חצי ש"ס?.. אולי מסכת אחת יש בידך על בוריה?…" האיש נע באי נוחות- ובעודו תוהה לפשר הקשר לשאלתו- אמר כמתנצל "אוי.. רבי, איני יכול לומר שיש בידי מסכת שלמה ישר והפוך… אני מצטער." או אז הורה הרב ואמר: "אם כך, אתה יכול לרכוש את הרכב החדש ללא כל חשש! לך לשלום." הרב כמעט פנה לשואל הבא אלא שהעשיר ניצב על עמדו משתהה, ואז שאל "יסביר לי הרב, מה הקשר בין בירור מצבי התלמודי לבין פסיקתו של הרב בעניין הרכב?" הצדיק הביט בו וענה "ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר. מסכת אחת אינך יודע על בוריה ואתה עוד חושש שמישהו יקנא בך?… איך?…"
איזו הסתכלות. איזה מבט על החיים. איך מגיעים לזה? כיצד מחנכים את הילדים להעריך תורה ברמות כאלו?.. אכן שאלה טובה. אין אנו מתיימרים להבין את מהלכי נפשם של גדולי ישראל אך מצווים אנו לנסות לצעוד בעקבותיהם בבחינת 'צאי לך בעקבי הצאן'. לפחות לצאת לדרך חייבים אנו.
בחודש האחרון ליווינו למנוחות את זקן הדור מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל. הצטופפנו שם ברחובות בני ברק הצרים שבנס הכילו את הנחילים האנושיים שזרמו שם. אך משהו כ"כ שונה ממה שאנו מכירים מהלוויותיהם של גדולי ישראל היה שם. הכל היה כ"כ מהר, כ"כ שקט. ללא הספדים, ללא מודעות אבל, כמעט ללא מלווים מפתח בית העלמין ופנימה.
לעומד מן הצד נדמה היה כי הגבאי הנאמן והשקט מבית הכנסת השכונתי נטמן כאן וכאילו לא מדובר היה בענק תורני אדיר שכל 104 שנותיו היו רצף אחד של תורה והוראה לעולם כולו. עצם ההשתתפות בהלוויה נוראית הוד זו עם הילדים הינה ערך חינוכי עצום למושג כבוד התורה. הצפיפות והבכי של הסובבים יחרטו בליבם לעד ויזכרו הם לעולם: אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו. למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה, ודע שמתן שכרן לעתיד לבוא. תהא זכותו מגן וצינה עלינו, אמן.
—
הכותב הוא יו"ר אתגרים בחינוך
