טור סוער: מנהל יקר, אל תטיח כשלונותיך על ההורים

"לצלם, לגזור ולתלות בכל חדר מורים בעיר": הרב אברהם ברזילי בטור סוער במיוחד הפותח צוהר לעולמות שלפעמים נדמה כי נדחקים מפני מורים ומנהלים

אפרים דוד

א' בשבט תשע"ח, 17/01/18 13:01

א+

א-

צורי ולאה הורים לחמישה ילדים קטנים. ילדות לא קלה עברה על צורי. הוא נושא עמו משקעים מהגיל הרך ומתמודד יום יום עם הלך רוח דכאוני, מרמור עצמי ושאר תחושות רעות. בנוסף על כך הוא ורעייתו חיים בדוחק כלכלי נורא המאיים על יציבות זוגיותם.

אשתו לאה כבר לא חשה בטוב. בלילות היא מתעוררת בבהלה כשתחושת מחנק בגרונה, דפיקות ליבה מהירות וצמרמורות לא מוסברות לופתות את רגליה. צורי מגיש לה כוס מים ומנסה להרגיעה בדברים. אבל האמת, שום ישועה לא נראית באופק. בבוקר צורי קם כדרכו בעייפות נפשית ופיזית ו'שבר את הראש' מה לשים לילדים בסנדוויץ', כיצד להתמודד עם יוסי המרדן בן השמונה שמתעקש על גבינה צהובה בלחמנייה, מה שהתקציב כבר מזמן לא מאפשר. וכצפוי, יוסי צווח, רינה שכחה את המטרייה בבית ודני פספס את ההסעה.

צורי נגער ע"י הבוס כשהגיע לעבודה רק בעשר וחצי ובסוף יום העבודה העצוב הזה, המלא מחשבות על אשתו, הכסף, הבוס הזועם- הגיש לו יוסי מכתב ממנהל הת"ת: "בצער רב עלי להודיעכם כי אנו שוקלים מחדש את שהותו של בנכם במוסדנו. היום אירע מקרה חוצפה חריג ע"י בנכם. נבקשכם לסור בדחיפות למשרד המנהל היות והעניין אינו סובל דיחוי ואני מזועזע עמוקות מחוצפתו של בנכם. בתקווה שלא נגיע למצב בו עליכם לחפש לבנכם מקום אחר. בברכה, ההנהלה."

נקל לתאר מה הרגיש האב המסכן באותו רגע ולאיזו תועלת "חינוכית" המכתב הזה הוביל. באותו לילה צורי לא ישן, לאה לא ישנה וגם יוסי התהפך על מיטתו בדמעות. רק זה היה חסר להם עכשיו. פגישה אצל המנהל (ועוד איחור לעבודה..). ומה הרוויח המנהל המהולל?… הוא "הראה לו מה זה", לחצוף הזה. הגיע הזמן "לעורר" את ההורים האלו שלא אכפת להם מהילד. שמים אותו בת"ת ולא מתעניינים בו. המזלזלים הללו.

מנהל יקר! למי לא אכפת מהילד? לאבא ואמא שלו?! נדמה לך שיש דבר כזה?! השתגעת?!.. אם ראית הורים ש"לא מתעניינים בילד" זה בגלל שהם טרודים, הם סובלים. מי בפרנסה, מי ברפואה ומי במה שרק ה' יודע. רק הוא! לא אני ולא אתה.

האם אתה מאמין שהם אינם יודעים שהילדים בראש סדר העדיפויות? אבל כשאתה נרדף בחובות, מסוכסך או סובל חשודים בבטן – הראש שלך לא פנוי לזה! נכון שהילד הכי חשוב – אבל אתה נטרף! מדוע אתה ממהר לשפוט אותם? מדוע אתה מכסה את תסכולך ואי היכולת שלך לקדם את יוסי באמת – בכיסוי "חינוכי" של "הגיע הזמן לנער את ההורים הללו"?…

כמה פעמים הרב שלו שלח אותו אליך לטיפול ונתת לו להמתין מחוץ למשרד כי היה לך טלפון מאוד "חשוב" עם טכנאי המזגנים בביתך? כמה פעמים החזרת אותו לכיתה- "תבוא יותר מאוחר" ואח"כ שכחת ממנו, עד שהגיע הפיצוץ שנבע מההזנחה שלך. את מי אתה משקר? רק את עצמך!

נכון. פעמים (והן לא רבות) שצריך לזמן הורים. פעמים שצריך להעביר להם מסר לא נוח. אבל אין דבר שאי אפשר למצוא לו ניסוח מתחשב יותר, למשל: "יוסי ילד מתוק ועליז, היום חצה את הגבולות באופן שממש לא מתאים לו. אנחנו אוהבים אותו ורוצים בהמשך לימודיו כאן לכן נא צרו עמנו קשר לתאם פגישה שתסייע להשיבו במהרה לדרך המלך". מסובך?…

ממש לא! גם ככה זה מדכא את ההורים. לא צריך עט אדום וחותמת של העמותה, ממש לא!

ועוד מילה לסיום, מול ההורים אתם בעמדת הכוח, אתם המנהלים. אך יש גם מנהל לָעולם, והוא, איך לומר… לא ממש אוהב שפוגעים ביהודי אפילו מיליליטר מעבר לצורך החינוכי המוכרח. גם הוא בעמדת כוח – נא אל תגרמו לו להוציא את העט האדום, זה לא נעים!

—
הכותב הוא יו"ר אתגרים בחינוך